כל מי שרץ למרחקים…וגם מי שרץ רק בקצרים,
יודע שחלק ״מהמשחק״ זה גם סיכונים…ופציעות זה חלק בלתי נפרד מריצות או מספורט ככלל…
לפני שנה וחצי בתחילת דרכי כשעדיין לא הגעתי לריצת 5 ק״מ רצופים נפצעתי, אני זוכרת שכששמעתי בקבוצה אנשים מדברים על פציעות, כרופאה חשבתי על שברים או משהו פיסית חיצוני ונוראי… לא הבנתי שמדברים על דלקות בשרירים, על עומס ועל מאמץ יתר…ו ביננו – עד אז מסאג׳ מבחינתי היה סוג של בילוי ביום כיף ולא עינוי סיני בתשלום…סתאםםם מסתבר שעם הזמן כמו שהג׳ל נהיה לי טעים…חוויתי גם טעם נרכש למאסז׳ עמוק וקשוח ומסאז׳ ״רגיל״ היום מרגיש לי כמו מישמוש עדין…?
ונחזור לעינייננו – פציעות,
אז לפני שנה וחצי בתחילת דרכי התחלתי להרגיש כאבים בעצם הטיביה, אבחון מהיר בעזרת ד״ר גוגל (זה שיום יום אני מזהירה אנשים/לקוחות מפניו…) הביא אותי לשברי הליכה… ענין של כמה ימים, הפחדה של רופאת המשפחה וביקור באסותא למיפוי עצמות ….וגיליתי – שאין לי באמת שום דבר מעבר לשרירים שנתפסו בקרניאל –טיביה…
ככל שעבר הזמן – רמת הסטרס שלי ירדה פלאים מכל בעיה קלה וזאת למרות שאני מודה שלראות חברים וחברות נפצעים ולשמוע באופן קבוע שחלק מהריצה זה להיפצע – מאד הטריד אותי (ועדיין…) ואני נחושה לשמור על עצמי, לא להעמיס, לדאוג אחת לתקופה לעיסוי השרירים, תרגילי מתיחות, חימום ושיחרור … ובכל זאת …
יום שבת, 26 ק״מ בסבבה, חברה אהובה שהתחילה איתי שעה לפני כל הקבוצה וליווי של חברה מהממת נוספת לאחר שהקבוצה סיימה ולי נותרו עוד כמה ק״מ… וכל הריצה עברה באמת בקלות ובנעימות…
מכירים את זה שאחרי ריצה ארוכה כל השרירים כואבים… כשהולכים כאילו על בייצים והדבר הכי טוב בכאב הזה – שהוא עובר למחרת בבוקר כשקמים… אז בראשון בבוקר קמתי, הנחתי רגל ימין על הריצפה, הורדתי גם רגל שמאל ונעמדתי… ואז, אז התיישבתי חזרה על המיטה ..
הסתכלתי על קרסול שמאל שלי, נפוח וכואב. כואב בתנועה וכואב במגע ובעיקר…בעיקר כואב
אוי התיסכול…למה?? למה לי?? למה עכשיו?? למה ככה בלי שום סיבה לכאורה??
למה?
תוך יממה אחת הצלחתי (מלבד להתבכיין לכל מי שהסכים להקשיב?) :
- לעשות אמבטיית קרח לקרסול (כאבי תופת למות)
- למרוח וולטרן (מרגיש הומאפטי כמעט)
- למרוח טראומיל (לא רק מרגיש, זה באמת הומאפטי)
- למרוח בנגיי (בואו נהיה כנים…למות מהריח)
- לקחת ארקוקסיה (יש מצב שהגזמתי במינון)
- ללכת לעיסוי עמוק, אולטרסאונד, חשמל ושאר עינויים סינים (לא….לא הדביקו אותי בקורונה לפחות)
ואז…קמתי ביום שני… הנחתי רגל ימין על הריצפה, הורדתי גם רגל שמאל ונעמדתי… ואז, אז התיישבתי חזרה על המיטה.
אין שינוי, בדיוק כמו יום לפני..?
שבוע עמוס בריצות הפך להיות שבוע שחיה, יוגה ופילאטיס…אגב, אם אתם מגיעים בשעות הבוקר המאוחרות לקאנטרי, קיים סיכון מוחשי להרגיש פנסיונר (ולא בקטע טוב 😉
שבוע של פרגון במרתון ארץ ים המלח לבעלי המדהים שרץ חצי מרתון עם מניסקוס קרוע (כי תיכנן לרוץ איתי),
שבוע של פירגון במרתון ארץ ים המלח לחברתי המהממת שרצה חצי מרתון לא פשוט וללא אימונים (ותיכננה לרוץ איתי),
שבוע של פירגון לכל מי שקצת פחות ממורמר ממני….
ואולי זה הזמן להודות לקבוצות הפייסבוק השונות שבמקרה (או לא..) בדיוק הופיעו בהן פוסטים של ממורמרים למינהם שמתאמנים למרתון וחלו בשפעת…
מירמור ללא ספק הולם את עולם הפציעות בריצה וסבלנות כנראה זו תכונה פחות נפוצה…(או שאולי בעיקר אצלי…)
אבל זוכרים שהבטחתי שברגעים הקשים אני אשתף (ואתבכיין…) , אז הנה אני כאן – פציעה בקטנה, מכה קלה בכנף …ובכל זאת…ממורמרת קלות ומנסה להתמקד בפרופורציות, אופטימיות ו..מחשבות חיוביות… למישהו יש משקפיים ורודים להלוות לי? (עדיפות לאוקלי?)