ספרי לנו עלייך בכמה מילים:
שמי יוסי פלג, בן 48 נשוי לאחת והיחידה קרן-אור ואבא
לאיתמר ואוהד הנפלאים.
אנחנו מתגוררים בכפר ורדים ואני עוסק בתחום המכירות
מזה שנים רבות.
כולנו בבית עושים ספורט ואף נהנים מזה. נעים לי לראות את בניי כחלק מעולם הספורט, הן בטניס, כדורגל או ריצה.
יש לנו פעילויות ספורט משפחתיות משותפות כמו ריצה בישוב, רכיבה בסובב כנרת, מרוץ המדרגות בחיפה ועוד…
איך נכנסת לעולם הריצה? מה היה הרגע בו הבנת שזה מה שאת/ה אוהב/ת לעשות?
מאז היותי נער אני בכושר משחק כדורגל ובעיקר רוכב בכל חלקי הארץ, הכי אני אוהב לרכוב בצפון, הנופים ומזג האוויר עושים לי טוב, זמן איכות לעצמי, לנשמה ולמחשבות. אך תמיד היה לי חלום לרוץ. ויום אחד פשוט החלטתי שאני רוצה לרוץ ריצת מרתון.
כעבור שנה עמדתי על קו הזינוק במרתון טבריה 2016 לצד משפחתי התומכת, זו היתה ריצה קשוחה, גשם זלעפות לאורך כל הריצה, ואני חדור מטרה לסיים בהנאה וללא פציעות. כשסיימתי ידעתי שזה לא האחרון ויבואו עוד רבים אחריו.
אישתי ובניי חיכו לי בסיום רטובים ומחוייכים עם שלט ענק "אבא יוסי אתה תותח", התרגשתי מאוד ורצנו ק"מ אחרון יחדיו.
האם את/ה מתאמן/ת בקבוצה או לבד?
בכל המרתונים בהם השתתפתי, רצתי לבד, סולו.
הכי אהבתי באימונים ובריצות נפח את השקט שלי עם עצמי, מוסיקה טובה וממוקד מטרה.
בשבתות אני רץ עם חבריי מהפלג הצפוני לרוב באזור אכזיב.
קבוצה נפלאה, מצחיקה שתומכת בי ומעודדת אותי.
ספר/י לנו על מרוץ שהשאיר בה חותם ולמה
מרתון טבריה השאיר בי חותם, מלבד המרחק, היה עוד נדבך של חורף גשום במיוחד וידעתי שאני רוצה לרוץ מרתונים נוספים בכל מזג אויר ובמקומות שונים בארץ ובעולם.
בנוסף לזה רצתי את סובב עמק 100 ק"מ, זו הייתה חוויה אדירה אשר הוכיחה לי שוב, ש"אין דבר העומד בפניי הרצון", גם בסיום מרתון זה אישתי, בניי וחבריי חיכו לי בסיום עם חולצות ושלט מרגשים. התרגשתי מאוד גם כיוון שרצתי במרוץ זה לזיכרו של הנער טל מרקו בנו של חברי הטוב יריב אשר נפטר ממחלת הסרטן, והקדשתי לו את המרוץ. אחרי זה, החיים מקבלים משמעות אחרת.
איזה דברים הם מאסט מבחינתך במהלך ריצה?
כמה דברים שהם חובה עבורי בריצה זה: בטיחות והקשבה לגוף.
לדוגמא אימון שמתוכנן 30 ק"מ ופתאום משהו כואב יתר על המידה, זו נורה אדומה עבורי שצריך להתייחס אליה, לעצור ולבחון מה מצבי , אם אני בטוב אז 30 זה 30, שום דבר לא יזיז אותי משם ואם משהו מרגיש אחר, לא לחשוש מלעצור ולתכנן לפעם הבאה שוב.
מה הסביבה הקרובה חושבת על התחביב שלך?
הסביבה הקרובה אליי, אשתי, בניי ומשפחתי מאוד גאה בי ולא מבינה איך אני עושה את זה לבד ללא מאמן הרי זה כרוך בקושי מנטלי אדיר. הם מחמיאים לי ללא הרף ומלווים אותי במרתונים השונים בכל הארץ.
אם היית יכול להמציא מרוץ משלך, איך הוא היה נראה?
אם הייתי ממציא מירוץ, הוא היה משולב, שטח ונופים מיוחדים.
ספר/י על משהו מצחיק שקרה לך באחת הריצות/ אירועים.
במרתון ירושלים רצתי עם תיק מים כשבתוכו רק שלט עם 2 מוטות עץ, על מנת להפתיע את אישתי שסיימה מירוץ רשמי ראשון במקצה 10 ק"מ כשכל המרתון השוטרים מתבוננים בי באופן מיוחד ומוזר, מה מבצבץ לי מהתיק… ולפני שהגעתי לשרוול הסיומת, עצרתי ואז ניגש אליי שוטר בבהלה ושאל מה זה, וכשהצגתי אותו הוא החמיא לי מאוד והעלה חיוך על פניו.
אני אוהב להפתיע את אישתי בכלל ובמרתונים בפרט, היא ממתינה לי בסיום נרגשת, מתכננת לי הפתעה ואז אני מפתיע אותה בכל פעם במשהו ניוחד אחר.