שמי ערן להב גדלתי בחיפה במשך שנות בגרותי והיום אני גר במושב כרם מהרל , נשוי ואב ל-3 בנות ולבן מלאך שנפטר ממחלת הסרטן לפני כ-7.5 שנים.
אורי חלה בשנת 2014 אבל חיי התחילו להשתנות שנה וחצי קודם לכן-
בדצמבר 2012 נפצעתי קשה בתאונת אופניים ועברתי שיקום ארוך ומייגע,
יד ימין לא תפקדה בכלל ואחרי מלחמה והתמדה הבאתי אותה למצב של כמעט תפקוד מלא.
בשנת 2015 בחודש אוקטובר אורי שלי נפטר אחרי מלחמה ממושכת בסרטן הרע.
מאותו רגע שכחתי את כל עברי, נולדתי מחדש, ערן אחר, בלי נשמה.
העצב פקד אותי והתהלכתי כמו זומבי בעולם.
חודשים הייתי ככה עד שהבנתי שיש לי 2 אפשרויות- או שאני ממשיך ככה בדרך למטה או שאני צומח.
אורי השאיר לי וליפעת אשתי צוואה- להביא עוד ילדים לעולם, קיימנו את צוואתו והבאנו לעולם את שחר ונועם המדהימות.
במהלך השנים אחרי פטירתו התחלתי לגלות את עולם הריצה.
הריצה בטבע היתה החיבור לאורי שלי. הרגשתי אותו בכל צעד וצעד, התפתחתי והגדלתי מרחקים וממש התאהבתי ברגעים האלה עם עצמי ועם השמיים והיקום, ההרגשה הענקית הזו שאורי איתי בלב.
בילדותי, גדלתי בחיפה עם שני חברים מיוחדים- שרון פיבין ויאיר שוורץ .
היינו חברים ממש טובים. ישבנו אחד ליד השני בכיתה ,היינו צוחקים הרבה וגם עשינו הרבה שטויות.יאיר היה אפילו קצת מאוהב בשרון שהייתה ילדה מקסימה עם עיניים כחולות כמו ים.
יום אחד שהיינו בכתה ז', יאיר לא הגיע לבית הספר והיועצת נכנסה לכיתה וסיפרה לנו שאבא שלו נהרג בתאונת דרכים.
כולנו היינו בהלם. יאיר חזר קצת ללימודים שונה אחרי השבעה הוא ראה את החיים אחרת.
גם שרון וגם אני ראינו את השינוי שחל בו אבל היינו עדיין ילדים בני 13-14 שלא כל כך מבינים מהחיים.
השנים עברו ובינתיים סיימנו תיכון, התגייסנו ושם הקשר נותק.
אחרי מותו של אורי התחלתי לראות את החיים בצורה אחרת.
אורי נולד ב-8 לחודש, נפטר ב-8 והספרה 8 החלה לרדוף אותי.
יום אחד פגשתי את שרון חברת הילדות והיא סיפרה לי שהיא חולה בסרטן נדיר בעין מסוג מלנומה. שרוני עם העיניים הכחולות היפות. שם החליט הסרטן לבקר אותה. ישר חשבתי על אורי שלי. והכאב היכה בי. חזרנו להיות בקשר שרון ואני, קשר מעולה. המחלה התעצמה אצל שרון ובשיחות שלנו נזכרנו בימי עבר וגם ב-יאיר.
ספרתי לה המון על אורי.
הפעם האחרונה שראיתי אותה הייתה בדצמבר שנה שעברה, שנת 2021.
שרון נפטרה באפריל 2022 ובהלוויה פגשתי את יאיר אחרי כמעט 30 שנה שלא נפגשנו.
מתוך שיח משותף שלנו, יאיר כתב שיר לשרון "עינייך הכחולות" אני זוכר שהתרגשתי ששמעתי אותו.בסיום ההלוויה אמרתי ליאיר "שהחלום שלי הוא שיהיה שיר על אורי שלי ושישמעו אותו ברדיו" ויאיר ענה לי "נגשים לך את החלום".
בכל ריצה במרוצים שאני משתתף ובעיקר של מרתון ישראל יש משהו באוויר שמחבר אותי לאורי.
יאיר כתב לי את השיר ״גיבור העל שלי"
בחודש יוני 2022 רצתי את אתגר החרמון. ריצה קשוחה, בסופה באוזניות שמתי את השיר והרגשתי את אורי קרוב אלי יותר מתמיד.
וכך בכל ריצה שקצת קשה לי אני מתחבר אליו דרך המילים ודרך הרגש.
ביום ראשון 25.12.22 – נר 8 של חנוכה (שוב פעם 8) ראש חודש טבת וחג המולד, עלה השיר לאוויר.
השיר הזה מייצג עבורי את העובדה שגם אם איבדת מישהו יקר לליבך הוא נמצא שם תמיד איתך ברוחו והוא נותן לך תקווה לחיים.
הייתי רוצה לספר את הסיפור שמאחורי השיר ולהפיץ את אורו של אורי כמה שיותר – לספר את הסיפור שלי ושל יאיר .
מצורף כאן השיר ואני אשמח שתקשיבו לו.
בתמנע צ'אלנצ', ממש לפני שבועיים, אורי ליווה אותי בכל הריצה יחד עם הבנדנה שלו שהייתה כמו תמיד על יד ימין ובסוף הריצה שכבר היה קשה, השיר התנגן לי באוזניות ונתן לי כוח של גיבור על.
מודה על רגעים גאלו, שמחזיקים אותי שפוי.
ותודה לכם, על קריאה של הסיפור שלי והכרות קצרה עם אורי שלי.
