"תקשיב לגוף שלך", המוטו שהנחה אותי בחצי המרתון בת"א

אם כולם אומרים לך "להיות קשוב", כנראה שיש משהו בזה. ההתרגשות לקראת חצי מרתון, לאחר הרגל של ריצות לא מסודרות של 10 ק"מ חיזק את המשפט המנחה בעניין ההקשבה.

 

שובל האנשים הענק בזינוק והאנרגיות שהיו שם, היוו רוח גבית מעולה לפתוח את רוקח, הנמל, לאורך הירקון, אלנבי ורוטשילד בואכה לאזור האופרה (מחצית הדרך). עידוד התושבים ובעיקר הילדים בדרך יצר אווירת חג מטורפת.בינתיים השיח ביני לגוף עובד יפה ופרט לכמה דקירות בשוקיים המסמלות כי אוטוטו ההתכווצות מגיעה, אין תכונה או איתות משום איבר אחר.

אילן המנטור שלי לריצה המתין בדרך לוודא שאני קשוב לגוף ולתת עוד כמה טיפים.
בק"מ ה-15 רחוב דיזינגוף, הגוף מאותת כי יש לזקוף קומה, מנסה לשפר הופעה ולחייך (יש קהל רב שצופה בי מבתי הקפה בהשתאות או בחמלה), ריח הקרואסונים גורם להגברת הקצב. רוצה לגמור עם זה כבר… (שבירה קטנה במוטיבציה). עד אבן גבירול הספקתי לדמיין ארוחות בוקר במגוון מקומות. אני מרוצה! יש תיאום בין הגוף והראש. סימן טוב.

באבן גבירול פינת ארלוזורוב נזכרתי בתחילת דרכי בעולם הריצה עת הייתי שותף לתכנון וההפקה בחזרת מרתון תל אביב לרחובות העיר, כך למעשה קמה מרתון ישראל והוציאה לפועל עם העירייה את שלושת ארועי חצי המרתון והמרתון 2007-2009. חוזר להקשבה – עליית גשר אבן גבירול והפארק, צעדים קצרים (זה קורה עצמאית. ללא כל פקודה ממישהו – שוב התאמה של הגוף והראש).

בק"מ ה 19 אני כבר בוהה… מפנטז על הסיום. נותר לי לעלות את גשר נמיר (תהיתי כמה חבל שלא החלו בפרוק גשר זה במקום גשר מעריב). מנסה להתנחם עם מחשבה על חברי המרתוניסטים, שעבורם עוד לא חלפה מחצית הדרך… מריח את הסיום. אולי גם לי יחכה מישהו עם שלט כמו: "לעולם לא תרוץ לבד", "גאים בך אבאלה"? לא הפעם…

קו הסיום מתקדם בזחילה לעברי. מנהל דו-שיח עם כל שריר בגופי. סיימתי!
ואז משתנה התמונה הראש מקבל כבר תזכורת – קו הסיום הופך לקו הזינוק למירוצים הקרובים שמחכים לנו …

סיימתי להקשיב לגוף הראש חוזר לעבודה …

 

רץ וכתב: עפר פדן מנכ"ל מרתון ישראל