רכבת הרים יוונית

רכבת הרים יוונית

מאת ספידי שגב

(חוויות ממרוץ The NorthFace Zagori Mountain Race 2015)

לפני שנים לא רבות הייתי רוכב שטח תחרותי. בניגוד לרכיבת האספלט המונוטונית, השטח תמיד סיפק עבורי אתגרים חדשים בכל פעם. ככל שהתווי היה יותר טכני הדבר דרש ממני יותר מיומנות ולצערי, גם עמידות גבוהה יותר לחבטות ופציעות. כזה הייתי, מאז ומתמיד.

מתחמם בבוקר לפני התחרות...הייתי זקוק לזה.
מתחמם בבוקר לפני התחרות…הייתי זקוק לזה.

עם המעבר לתחום הריצה התחברתי לריצות שטח בדגש על תווי קשה ככל שניתן, משהו שהזכיר לי את תקופת הזוהר של ימים עברו. אלא שהמרוצים בארצנו, מוצלחים ומהנים ככל שיהיו, עדיין אינם מספיק אגרסיביים דיים ולכן, כשהוצע לי לראשונה להתחרות במרוץ ההרים The Northface Zagori Mountain Race, בצפון יוון ,לפני שנה, ישר קפצתי על המציאה. גיליתי תחושה שמאד דומה למה שחיוויתי כרוכב. לא משנה עד כמה הייתי חד, ערני וערוך היטב לתחרות, אף פעם לא ידעתי כיצד אסיים את וכמה פעמים אפגוש את הקרקע בדרך. ממש כמו ביציאה לקרב, הכל אפשרי, שום דבר לא ודאי.
מרוץ זגורי מתקיים זו השנה החמישית ונחשב לאחד המרוצים הקשים והמאתגרים באירופה, המושך אליו את טובי הרצים בתחום. בכל שנה כמות המשתתפים גדלה ומרוץ צובר יותר ויותר פופולאריות. השנה, הגיעו רצים מ 13 מדינות נוספות, בניהם אני מישראל. עבורי זו היתה בהחלט גאווה לייצג את מדינתנו בכבוד, כחלק מפרויקט החסות של האתר www.epirus.co.il מישראל, ששלח אותי השנה לתחרות.
המרוץ מתקיים בכל שנה בסוף חודש יולי וחולש על פני הנופים המקסימים והפראיים של אזור זגוריה הגובל עם אלבניה. האירוע כולל ארבעה מקצים: 80 ק"מ, 42 ק"מ, 21 ק"מ ו 10 ק"מ.
התחרות של זגורי מתאפיינת בתווי שטח תובעני וקשה יותר בכמה רמות ממה שהכרתי בארץ והתאמה של טכניקת ריצה בהתאם. המסלול מתאפיין בשלל וריאציות של עליות בשטח בשיפועים חדים של סינגלים, דרכים בתולות, מדרגות והמון סלעים משוננים. כך גם הירידות התלולות על גבי אבנים חלקם יציבים וחלקם פחות, המאיימים בכל פעם להפיל אותך לקרקע. זה לא מפריע ליוונים המקומיים לרחף בירידות ללא מעצורים. הם פשוט חסרי פחד! גם בריצה במישור אינה פיקניק עם מגוון תווי שטח הכוללים סלעים ובולדרים חלקים המפוזרים בתחתית ערוץ נחל ומעט אספלט. הירוק מסביב מהפנט והאוויר צלול, ההרים ברקע מעצימים את התחושה שלך, כמי שעל גג האולימפוס, אבל בפועל אתה נאבק על הצטברות חומצת החלב בשרירים, הכאבים בכפות הרגליים מהתחככות הנעלים על גבי הסלעים, שרירי הארבע ראשי הקורסים תחת העומס בירידות והחום המעיק של חודש אוגוסט, אם כי פחות לח מהארץ.

למרוץ זגורי יש מוניטין שמצדיק את עצמו בגלל אופיו הטכני. מקצה ה 21 ק"מ שבו השתתפתי בשנתיים האחרונות משך אליו באופן משמעותי כמות מתחרים רבה יותר ביחס למקצים היותר ארוכים של ה 42 וה- 80 ק"מ ובשביל מתחרה זר כמוני בהחלט מספק את הסחורה. צריך לקחת בחשבון שריצת הרים לוקחת זמן רב יותר מאשר ריצת כביש ויש להגדיל את נפח האימונים בהתאם.

בפוזה עם אחד הרצים המקומיים. לקראת הזינוק.
בפוזה עם אחד הרצים המקומיים. לקראת הזינוק.

המקצה של 21 ק"מ שבו השתתפתי שנה שעברה וגם השנה כלל מסלול מעגלי המתחיל ונגמר בכפר Kipoi הנמצא בגובה 750 מטר מעל פני הים, כשהנקודה הגבוהה ביותר מעל 1050 מטר. ברקע הנופים של הקניון הידוע VIKOS הנחשב לעמוק ביותר בעולם. המסלול כולל טיפוס וירידה מצטברים של מעל 1000 מטר.

שנה שעברה הגעתי ללא ידיעה לקראת מה שאני הולך. היכרות שלי מהמסלול הסתכמה במבט חטוף על הטופוגרפיה. למרות שלל ההפתעות שחיכו לי בדרך הצלחתי, לסיים במקום ה 15 מתוך 300 רצים ובמקום ה 5 בקטיגורית גיל 40-49. השנה הגעתי מוכן יותר. ראשית כל, הייתה לי ידיעה יותר טובה לקראת מה אני הולך ולכן גם משטר האימונים שלי היה בהתאם. שנית, למרות העונה האינטנסיבית, שהחלה ממרתון טבריה, הייתי בכושר טוב יותר משנה שעברה, אם כי בבוקר המרוץ התעוררתי עם צינון וסינוסים כואבים. הרגשתי תשוש אך קיוויתי שהחימום בבוקר קצת ישכיח ממני את תחושת החלושס.

 

זינוק
הזינוק

הזינוק החל בזינוק בעליה תלולה ומשם יציאה מהכפר על דרך אספלט שאורכה מעל קילומטר. אחרי שפילסתי את דרכי בין הרצים היותר איטיים, שעיכבו אותי בזינוק, עשיתי את דרכי לעבר המובילים ונשארתי איתם עד שירדנו מכביש למסלול המרוצף המוביל לגשר קשתי המאפיין את האזור. משם המסלול עבר תפנית חדה בטיפוס אינסופי במעלה ההר כשמדי פעם מתחבר סינגל טראק. השרירים מהר מאד החלו להתעייף, כשבהמשך נאלצתי כמו אחרים לעבור להליכה, ברגע שקצב הריצה כבר לא היה אפקטיבי.
הכל הלך בסדר גמור עד החצי הראשון של התחרות. נכנסתי לקצב טוב ולמרות העייפות המצטברת ברגליים שמרתי על מיקומי אך ידעתי שעדיין מצפה לי החלק הטכני האמיתי של המסלול – הירידה התלולה והמאיימת בסינגלים הצפופים של יער מחוץ לכפר Monodendri. מדובר על ירידה של 350 מטרים על פני 1.6 ק"מ של סלעים חדים בולטים. הסינגל התאפיין בסרפנטינות הדורשות כישורים לולייניים. שנה שעברה פיניתי את הדרך למקומיים המהירים ממני, מתוך יראת כבוד וגם הפחד מנפילה מאיימת. השנה באתי יותר מוכן עם רגליים חזקות אבל כנראה זה לא הספיק. כשהגעתי למדרון התלול היה ברור לי שאצטרך יותר מזל מיכולת לשרוד את הירידה ללא התרסקות אם אני רוצה לשמור על מיקומי. כנראה שהמזל לא האיר לי פנים…הנפילה אכן הגיעה והייתה אכזרית, אך בכל זאת הצלחתי למנוע חלק מהעוצמה, כשגלגלתי את גופי על הצד תוך כדי נפילה, מאין אינסטינקט מתקופת הקפוארה שלי מלפני 20 שנה. קמתי מסוחרר ומדמם כדי לאפס את עצמי רק כדי להימרח שוב על הקרקע ולספוג חבטה בראש. האדרנלין בשמיים אבל כנראה שהנפילה הוציאה לי את האוויר מהמפרשים. הרגשתי בבת אחד שנגמר לי הכוח וכעת, כל מה שרציתי היה לסיים את התחרות. המשכתי את הירידה התלולה, נושך את שפתיי מכאבים ומקווה שרגליי יעמדו בתלאות. הנעליים אחזו היטב את הקרקע אבל השרירים אותתו לי שזהו, אי אפשר כך. להפתעתי, סיימתי את כל הירידה הטכנית מבלי שנעקפתי, אך החלק הקשה היה רחוק מלהסתיים.
בתחתית המסלול חיכה לי ערוץ נחל יבש שכל כולו חלוקי נחל גדולים עם אפס קרקע ואפס אחיזה. כל דריכה היא הימור, במקרה הטוב מוצלחת ובמקרה הפחות טוב, מעידה ונפילה מחדש. המסלול שלנו כלל מספר קטעים שכאלו בני כמה מאות מטרים בודדים, המתחברים לעליות והירידות הטכניות ארוכות. נדמה היה שהמסלול התובעני אינו נפסק לרגע כמו רכבת הרים אינסופית. ביחד עם העייפות גבר גם הצימאון. הבקבוק שלי נעלם בנפילה הראשונה וחלוקת המים לא הייתה נדיבה לאורך המסלול. גמעתי את הג'לים והתמרים שהיו עליי, אבל בחום המעיק של יולי גם בהרי זגוריה, קשה לרוץ לאורך זמן ללא החדרת נוזלים.
הקצב ירד באופן משמעותי, לאט לאט נעקפתי על ידי עוד ועוד רצים. לא נשאר כוח להלחם או להדביק את הפער, הגוף פשוט ביקש לסיים את התחרות. הבנתי שהסיכוי שלי להתמקם בתוך העשיריה הראשונה ואולי אף להגיע לפודיום גיל אפסי. כעת, כל מה שקיוויתי היה לשרוד. כשזיהיתי את קו הסיום מרחוק שילבתי הילוך, קיבלתי תמיכה ועידוד מהצופים והבנתי שזהו, מסע ההישרדות שלי הסתיים. למרבה הפתעתי, למרות המרוץ הפחות מוצלח סיימתי במקום ה 19 כללי וחמישי בקטגורית גיל 40 – 49 בזמן כולל של 2:06:00, מתוך מעל 500 משתתפים. שיפור של פחות מארבע דקות משנה שעברה.
עם חציית קו הסיום נתמכתי על ידי ארבעה פרמדיקים שנחלצו לעזרתי, השכיבו אותי על גדר האבן, כיסו אותי בשמיכה והחלו לטפל בי כמו פצוע בקרב.
הגוף כאב מהמכות היבשות יותר מאשר המאמץ עצמו כולל הראש. אמנם נחבטתי עד כדי זוב דם אבל לא סבלתי מזעזוע ואף זכרתי היטב את הנפילה אך לא מעבר לכך. נראיתי פיסח, הרגשתי מותש ואף רעדתי מקור אבל האמנתי שזה זמני. לאט לאט חזרתי לאיתני אך ברור היה לי שהכאבים האמיתיים יתחילו יום אחרי, כשהאדרנלין יורד.

המטרים האחרונים לפני קו הסיום. מותש וחלש אבל החלטי
המטרים האחרונים לפני קו הסיום. מותש וחלש אבל החלטי

עדיין, ברגע שבו אתה חוצה את קו הסיום אתה מרגיש שעשית משהו יוצא דופן וכמו כל מנת סם, אתה ממתין למנת הסם הבאה בעוד שנה. מצד אחד אני מרגיש שעדיין לא מיציתי את היכולות שלי במקצה 21 ק"מ, אבל יש כבר מחשבות לעבור בשנה הבאה למקצה ה-42 ק"מ, שזה כבר אופרה אחרת.

אפשר בהחלט לסכם את מרוץ זגורי כחוויה מומלצת לכל מי שמחפש אתגר שונה בדרגת קושי גבוהה יותר מזה שאנו מכירים בארץ, ובתופסת ניחוח ים תיכוני מעט שונה. אבל יש משהו שעושה את המרוץ בזגורי למיוחד עוד יותר – האווירה המשפחתית והאופי החם והמזמין של היוונים המקומיים הפותחים את דלתם למתחרים מחו"ל. בכל מקום בו הזכרתי שאני מישראל התקבלתי בזרועות פתוחות עם חיוכים וחיבוקים. למרות ההילה של המרוץ , אין תחושה של יוהרה או תחושה של סנוביות וכולם כולל הטובים ביותר והמארגנים מדברים אתך בגובה העיניים. האירוע מתרחש באווירה שמחה וביתית, לא משהו המוני ומרוחק.

עם חבר יקר Dimitris Theodorakakos אחד הרצים הבולטים ביוון ומי שניצח שנה שעברה את מקצה ה 80 קמ
עם חבר יקר Dimitris Theodorakakos אחד הרצים הבולטים ביוון ומי שניצח שנה שעברה את מקצה ה 80 קמ

אני כבר מחכה בקוצר רוח לשנה הבאה וממליץ בחום לפנות מקום בלוח התחרויות שלכם, רק בשביל החוויה ובשביל לומר שהייתם שם. כעת, כשמרוץ זגורי מאחורי, אני יכול לצאת לפגרה שלה חיכיתי זמן רב ולבנות את התיאבון והכוחות להמשך העונה.
ברצוני להודות בהזדמנות זו לסיון זמיר חברי היקר הבעלים של אתר www.greece-island.co.il , אתר www.epirus.co.il והאיש שבזכותו זכיתי להתחרות בזגורי שנתיים רצופות. סיון דאג שהנסיעה שלי ליוון תהיה חוויה מהנה ומלאה בחוויות. סיון מוכר מאד ביוון ובזגורי בפרט, שמו הולך לפניו כמי שמוביל את התיירות ביוון. מי שרוצה ליהנות מחוויה אישית ולהרגיש כמו מקומי, מוזמן ליצור קשר ישירות עם סיון דרך האתר לטיול מותאם לפי צרכים.
נפגש במרוצים הבאים בארץ ובחו"ל…
ספידי שגב

speedysegev