חצי מרתון תל-אביב, זכרונות מהעבר הלא-רחוק / עופר פדן

חצי מרתון תל אביב אותו רצתי אתמול מעין סיכום עשור וזיכרונות נפלאים מהעבר הלא רחוק שלי כמי שפעל אז בבניית והפקת האירוע המגה-עוצמתי הזה בין השנים 2007-2009 .

ריצה כזו של 21 ק"מ בעיר התוססת ומלאת החיים עם אנשים נפלאים, מכרים וחברים רבים מתחום הריצה, מוסיקה טובה, הראש עובד והנה יש לי 21 ק"מ רק לחשוב.

מתחיל בריצה, חוזר במנהרת הזמן. עשור עבר מאז ההחלטה ההיא ששינתה את חיי באופן דרסטי, ההחלטות האלה שגיל 50 מביא עמן, היציאה אל העצמאות האישית שלי והקמת " מרתון ישראל" בדיוק עבור מרתון זה של ת"א, נזכר איך אז בימי בניית מרתון תל אביב כשראיתי את האנרגיה של הרצים שקסמה לי מאוד, התגבשה לה ההחלטה ליצור משהו ייחודי המשלב בין ריצה בנפלאות הטבע של ארצנו, ספורט המשלב רוחניות, העצמה ואתגר אישי דרך הרגליים, התחברתי אז מיד לתחום בכל הכח נזכרתי איך תמיד בער בי להקים משהו שאני אוהב לעשות, משהו שגורם לי להיות מאושר ולהרבה אחרים.

המרתון הראשון בתל אביב מאד אמוציונלי עבורי, השביל הזה התחיל שם!

חוזרים למסלול… עד כמחצית מהדרך, חגיגה. נופפתי לשלום לרצים שעקפו רצתי בזקיפות קומה אל מול יושבי בתי הקפה שתוהים כמידי שנה על התופעה המוזרה הזו של רצים. כמה "כיפים" לילדי ת"א שהושיטו יד וכפיים למהירי הרצים וקלי הרגליים המקדימים אותי במחצית מזמני שלי.

ואז הגיע הק"מ ה- 17, בדיוק בשנייה שאני חושב לעצמי וואלה אני עושה חצי,זה קצת מלחיץ אבל,זה עובד לי מצויין! אז הגיע הק"מ ה-17… כאב חד החזיר אותי להווה, כל שריר ושריר צעק הצילו וברקע שומע את הכרוז באבן גבירול אומר במגפון .."חברה זה הסוף… (איזה סוף ?תהיתי לעצמי … )עוד ק"מ והנה מגיעים לגשר נמיר שהעלייה שלו מדומה עבורי בשלב זה לעליות ירושלים. מקווה שהשרירים לא יבגדו ויעשו עימי חסד לעוד ק"מ אחד. 
וכן זה קרה הגעתי שלם בריא ומאושר לקו הסיום… אותו קו שהופך מיד לקו זינוק הבא .. מרוץ הרי הגעש בגולן וחצי מרתון ערד מצדה לזריחה התרגשות חדשה שבדרך…