איך מסתדרים עם הילדים והריצות בחופשות? משלבים ביניהם! קבלו את הילדים שרצים עם ההורים, או להיפך. אלופים קטנים גדולים
כשהפכנו להורים כולנו אמרנו לעצמנו שאנחנו נהיה החברים הכי טובים של הילדים שלנו, ששגרת החיים שלנו לעולם לא תפגע ושלא נוותר על שום דבר מהנאות החיים רק בגלל שהפכנו להורים. לרובנו לקח פחות מחודש להבין שהחיים השתנו מהקצה אל הקצה, לחלקנו היה עוד קצת זמן חסד עד גיל שנה, אבל כולנו, ללא יוצא מן הכלל, הבנו בשלב זה או אחר שלהיות הורים זה מחייב, ולא רק כתפקיד, אלא מחייב שינוי בחיים.
אבל מי אמר ששינוי זה רע? דווקא בעיצומם של ימי חופשות החגים החלטנו למצוא את ההורים שממש לא סובלים מהזמן שיש להם עם הילדים, ולהיפך – מצרפים אותם לתחביב הריצה ומרוויחים זמן איכות ועוד זמן רגליים. הורים וילדים, גרסת הריצה, קבלו את האלופים הקטנים-גדולים, מהקטן לגדול:
נדב אבינרי הוא מהרצים החובבים החזקים שרצים בנמלא תל אביב, כזה שאת הקצבים שלו רובנו לא רואים על השעון, אבל זה לא מפריע לו לרוץ בקצב של אייל, בן 4.5, שכבר כתינוק רך נועד להיות ספורטאי.
״את המירוץ הראשון אייל רץ בגיל שנה ושלושה חודשים מירוץ – אפרוחים בטריאתלון ילדים בכפר שמריהו. הוא מתאמן קבוע בחוג התעמלות אצל אבא שלי, ובכלל כשנולד, כבר בבדיקת פרקים ומפרקים הרופא אמר שהוא יהיה ספורטאי והוא באמת התחיל ללכת יחסית מוקדם בגיל 10 חודשים.
אנחנו עושים בינינו תחרויות ריצה, והוא בעצמו ״תופס״ מדי פעם ילדים ומארגן איתם תחרויות, כנראה כי ראה אותי רץ אז למרוץ הראשון לקחתי אותו בגיל מאוד צעיר ל-400 מטר והוא זרם שם עם ילדים גדולים בהרבה ומאזהוא רק מבקש לרוץ וללכת לעוד תחרויות, אז אנחנו ממשיכים וגדלנו למירוצים של 1-2 ק”מ. עכשיו לקראת עונת המירוצים אני מתאם עם אמא שלו את השבתות לפי האירועים שבהם יש מקצים שמתאימים לו.״
_____________________________________________________________
אם אתם חובבים גם קבוצות של רצים בפייסבוק, אתם ודאי מכירים את אורן קכל והממים. אבל אם אתם מחוברים אליו בפייסבוק אתם בטח מכירים גם את ילדיו, תמרי וגיא, תאומים בני 10, שאורן מרבה לשתף את תמונותיהם בכלל ומריצות בפרט בדף הפייסבוק שלו.
״הילדים רצים איתי מגיל חמש. בגלל שאני גרוש ונמצא איתם רק חלקית היה לי ממש חשוב להכניס אותם לעולם שלי, גם כדי שנוכל להרגיש יותר את הנוכחות אחד של השני, וגם כדי שיהיו לנו תחומי עניין משותפים, שנוכל גם לדבר עליהם ביום יום. בהתחלה הם היו באים עם ההורים שלי למירוצים, סופגים מהאווירה ומחכים לי בסיום אני הייתי כמובן מספר להם על אימונים שלי.
כשהזדמן מרוץ של 400 מטר הצעתי להם להצטרף ומאז אנחנו ממשיכים. במשך כמה שנים עשינו מרוצי אפרוחים, לאט לאט עברנו למרוצי קילומטר, עד שעברנו למרוצי 2, 2.5.בדרך כלל לקראת מירוצים אנחנו “מעלים הילוך” וכשלא במירוצים אנחנו רצים פחות ברעל, תמרי רצה יותר מהר, בדדרך כלל במרוצים אנחנו מתחילים ביחד ודי מהר היא ממצה את הריצה איתנו ומגבירה. גיא רץ איתי. ובעוד פחות מחודש אנחנו עושים את ה3 הראשון שלנו!! מרוץ שמתרחש בקיבוץ שהם גרים בו, ולכן זה מאוד מרגש את כולנו.״
רותם ואבישי מלמד-סבאן רצים כבר הרבה שנים. אם אתם מאזור חיפה אתם בוודאי מכירים אותם לפחות מהעליות שבהן חלפתם זה על פני זה באיזו ריצה. את ביתם עומר הם הזמינו להתנסות בריצה ומאז, כפי שרותם אומרת, ״התלמיד עלה על רבו״.
״עומר שלנו בת 12 והתחילה לרוץ בדיוק לפני שנה. היא התאהבה בריצה כמעט מהרגע הראשון ומתאמנת בקבוצת ילדים של אילן גולדמן. עומר רצה בנפח של עד 5 ק״מ ובתחרויות עד שלושה ק״מ כרגע. בשנה האחרונה היא גם זכתה בכמה גביעים – במרוץ נהריה, מרוץ ברוח טובה ועוד מרוץ של המועדון, והדרך שבה עומר מדברת על הריצה והאנדרנלין המטורף שהיא חוזרת איתו מאימונים פשוט נותנים לכולנו מוטיבציה.
אח שלה ניסה גם להצטרף לקבוצת הריצה בשנה שעברה, אבל פחות מתחבר לו לעבוד קשה. הקטנה עדיין קטנה אבל אם יש איזה יום ספורט בגן היא הולכת עם סרט בשיער וכל האביזרים הנלווים.
לצערנו המאמנת של עומר, נעה חייט, נהרגה בתאונת דרכים קשה לפני חודש והאירוע העצוב כמובן מאוד השפיע על עומר ועל הקבוצה כולה.״
_____________________________________________________________
משה מוסקו רץ עם בנו עידו, בן ה-14, את מרוץ הלילה של תל אביב ב-47 דקות. כן, קראתם נכון. זה הקטן גדול יהיה.
״רצנו ביחד כבר בגיל 8-9 ואז הילד עבר לכדורסל. חזרנו להתאמן ביחד בשנה שעברה לקראת מרוץ הלילה. אימנתי אותו במשך שלושה חודשים עם ריצה אחת או שתיים בשבוע למרחק הולך וגדל עד שרצנו 10 ק״מ לפני התחרות. החוויה היא מדהימה. מצד אחד חשש גדול ומצד שני סיפוק עצום. המזל הגדול שלי ששיאי ב-10 ק״מ איפשר לי לרוץ איתו בנחת ולעודד אותו במשך כל הריצה. כמובן שהתוצאה שהוא קבע היתה הדובדבן שבקצפת: 47.02.
_____________________________________________________________
מוניקה ברקו-דוד עשתה דרך ארוכה עם הריצה וכובשת כל קילומטר במאמץ ובהצלחה מרובה, כעת מתכוננת ל-33 ק״מ בסובב עמק. יואב, בן ה-17, רץ בעקבות אמא.
״יואב התחיל לרוץ איתי לפני שנה ורבע והיום הוא מתאמן איתי פעמיים בשבוע באימונים הרגילים של הקבוצה.
יואב מאד גבוה (מפתיע) והוא ילד שאוהב לזוז, אבל מאד מחובר למחשב. אפשר לעשות הכל במחשב, לא צריך לצאת ולזוז, והעובדה שהוא לא אוהב לעשות ספורט תמכה לגמרי בחוסר תזוזה. כשהתחילו לו כאבי ברכיים לקחתי אותו ב׳מרמה׳ יום אחד לאימון, אספתי אותו משיעור סקסופון והייתי ממש באיחור לאימון. הכרתי לו את מיקי המאמן והתחלתי להתאמן. בסוף האימון הוא אמר למיקי ׳יודע מה, אולי אני אבוא פעם עם אמא׳ והשאר היסטוריה.
הריצה מחברת, מאפשרת פתיחות אחרת, חיבור ברמה אחרת לגמרי. אצלי אין סיכוי לא לעשות משהו אם הוא באימון, לא רואים את אמא מוותרת או לא מצליחה לעשות משהו.״
_____________________________________________________________
עשינו לכם חשק לרוץ עם הילדים? הכנו לכם שפע אפשרויות:
מרוץ העגור 23/11 >> להרשמה
מרוץ המשפחות במרתון המדברי באילת 30/11 >> להרשמה
מרתון טבריה 4/1 >> להרשמה
