מרתון ליברפול

ליברפול?! יש מרתון בליברפול?

"ליברפול?! חשבתי שיש שם רק כדורגל וביטלס…" זו בערך התגובה שקיבלתי מהרבה אנשים כשסיפרתי להם לפני כמה חודשים שנרשמתי למרתון (וזה חוץ מהתגובה הרגילה של "מה, עוד מרתון?! לא נמאס לך לרוץ?…").
אז כן, ליברפול!
ולמה דווקא שם? גיליתי לא מזמן שקיימת סדרת מירוצים שישראלים רבים לא ממש מכירים (וחבל…) שנקראת "סדרת מרתון רוק אנד רול" Rock-n-Roll Marathon Series. רוב התחרויות מתקיימות בארה"ב ובקנדה, (מעל 20 מירוצים בשנה) אבל יש כמה תחרויות בסבב השנתי שמתקיימים גם באירופה. זו סדרה מושקעת מאד, כשהדגש העיקרי (אחרי חוויית הריצה) הוא על המוזיקה והבידור.
המרתון בליברפול הוא חלק מהסבב העולמי, היא קרובה יחסית לארץ ומזג האויר נוח. מה רע?

ליברפול

קילומטרים של מוזיקה
סדרת "מרתון רוק אנד רול", שהתחילה בשנת 1998 בסן דייגו, קליפורניה, מתהדרת בזה שהיא משלבת ריצה ובידור ואווירה טובה למשתתפים ולצופים כאחד. הרעיון הוא לפזר לאורך המסלול להקות מקומיות, צוותי עידוד ומתנדבים שמעצימים את חווית הריצה מהזינוק ועד קו הסיום, שם מתקיים מופע מוסיקה ענק לאורך כל היום.

Bling Bling
עזבו אתכם מחולצת דרייפיט נוספת – בסדרת מרתון רוק אנד רול משקיעים ב"בלינג" – והמון! בליברפול חילקו מדליות בנדיבות. עשית מרתון או חצי מרתון? קבל מדליה ענקית ומעוצבת. עשית גם את מירוץ ה-5 ק"מ בלילה? קבל עוד מדליה זוהרת בחושך, וגם מדליה שלישית כי עשית 2 מירוצים בסופשבוע אחד! רצת והתרמת כסף למען מטרה טובה? קבל מדליה נוספת! רצת באותה שנה מרתון או חצי מרתון במסגרת הסדרה, בעיר אחרת? תן לנו לפנק אותך בעוד מדליה מגניבה! בקיצור, הבנתם את הרעיון… בסוף המירוץ הולכים כפופים מרוב מדליות על הצוואר.

אז איך היה?
ליברפול היא לא עיר יפה או מעניינת במיוחד. היא די סתמית. האמת, חלק גדול ממנה ממש מכוער… מה לעשות שרוב העיר רק בת 70 שנה, כי היא מתגאה בתואר "העיר המופצצת ביותר אחרי לונדון במהלך מלחמת העולם השנייה". אם אתה לא חובב ביטלס, לא חולה כדורגל, ואין לך "פטיש" מיוחד לתולדות הספנות הבריטית, אין הרבה מה לראות בה. אבל יש בה אנשים חמים.
ביום שישי שלפני המרתון היה חם מאד, אבל בשבת מזג האוויר חזר להיות "בריטי" עם גשמים קלים והרבה עננים. קו הזינוק היה מסודר לפי מספרי החזה, ורוב הרצים צייתו (בריטים אוהבים תורים מסודרים). רצי החצי מרתון זינקו בשעה 9, ולפני ההזנקה היתה דקה דומיה לזכר הנפגעים בפיגוע הגדול במנצ'סטר בשבוע שלפני. בשעה 10 הזניקו את המרתון.
המסלול, שיוצא מאזור הנמל, טיפס בהדרגה לתוך העיר, עשה הקפה של איצטדיון אברטון, ואחרי זה איצטדיון אנפילד ואז ירד והתפתל לתוך העיר דרך אייקונים של הביטלס וחזר לכיוון הנמל בערך בחצי הדרך, ואז שוב פנה העירה. חלפנו על פני צ'יינה טאון, שכונות שקטות, פארקים ירוקים, והרבה מקומיים מפרגנים שעודדו, חילקו מים וסוכריות גומי מול הבתים שלהם.
התחרות הבטיחה במות עם מוזיקה חיה כל מייל בערך. למעשה היו קצת פחות, וחלק מהבמות היו בעצם די.ג'יי בודד עם אוזניות שהשמיע מוזיקה בלי התלהבות מיוחדת. אבל רוב הבמות סיפקו את הסחורה ונתנו לרצים פוש נוסף בדרך.
אחרי הסיום חילקו לנו את המדליה הנכספת, ועוד מלא גודיז להתאוששות. אספתי את הציוד שהפקדתי בהתחלה, והצטרפתי להופעה החיה של להקת Republica שנתנו בראש בבמה המרכזית.


יש מצב שמישהו יביא את סדרת רוק-אנד-רול ארצה?…

 
דויד פלברג, בן 53, רץ חובב משנת 2011 וחבר בקבוצת "גם וגם-רצי גונן" מרעננה