קטגוריה: החיים מתחילים כשהפחד נגמר

איך מתלבשים לריצה בחורף? / מיכל רג'ואן

איך מתלבשים לריצה בחורף? מאמנת הריצה מיכל רגוא'ן מנדבת 16 טיפים מועילים לריצה בחורף: 1. השלימו עם זה שהגיע החורף, ירדו גשמים, יהיו רוחות ושש בבוקר גם לא שעה אטרקטיבית לריצה, כי קררר (אני פורחת בחורף) 2. רכשו ביגוד חורף שמתאים לישראל ולא לבוסטון, חולצה טרמית שמתאימה למינוס שלוש מעלות ומטה תגרום לכם להרגיש כמו תנור ולהזיע. 3. חלק עליון – לבשו שכבות, הכירו את עצמכם, לחלקנו קר מאוד ב 12 מעלות וחלקינו מסתדרים נהדר עם קצר. 4. אם חם לכם עם חולצה ארוכה וקר לכם עם חולצה קצרה, תשלבו שרוולונים לידיים, הם עושים פלאים וניתן להוריד אותם במהירות ולהצמיד...

Read More

עליות ירידות ומה שביניהן – הכנות לאירועי מרתון התנ"ך / מיכל רג'ואן

רגע לפני שאכתוב איך מתמודדים עם מסלול שאינו מישורי במרוץ עצמו, חשוב לי לציין כי הכנות למרוץ כזה צריכות להיות בטופוגרפיה דומה. מצאו מקומות שיש בהם עליות וירידות ודאגו לעשות שם אימוני איכות וריצות קלות , כשהעלייה משולבת גם בריצה הקלה השבועית שלכם, ההכנה הזו תאפשר לכם להבין בצורה טובה מה מחכה לכם בתחרות, איך תרגישו מבחינת דופק, מה לעשות עם הרגליים ואיך אתם מתמודדים בכללי כשקשה בעלייה. אז מה עכשיו? רצתם, התאמנתם, אתם מוכנים למרוץ מבחינה גופנית זהו? פשוט להגיע ולרוץ? עצרו רגע אחד, תיקחו אוויר, תלמדו את מסלול המרוץ. View route map for Bible Marathon 2016 –...

Read More

חוזרת לנשום – ערד מצדה לזריחה / מיכל רג'ואן

"מה חשבתי לעצמי כשנרשמתי למירוץ הזה?". זו הייתה המחשבה היחידה שרצה לי בראש עד שהגענו לערד בשעה 19:00. יותר משמונה חודשים עברו מאז שעמדתי על הקו הזינוק במטרה לתת כמעט כל מה שיש לי, רציתי קצת לאתגר את עצמי, קצת כדי לטעום את הטעם של הסיפוק הזה בסוף, כמובן שהכל היה תלוי בדורבן שהחליט להישאר איתי מעבר לצפוי. 00:30 בלילה, אני, ערה בשעה כזו ועוד בשביל לרוץ, יש יותר הזוי מזה? מסתבר שיש, כי כמוני היו עוד 1500 איש באותו מתחם. התרגשתי קצת, האנרגיות האלו, לראות את כולם, לדעת שעוד רגע אהיה על קו הזינוק למירוץ המאתגר הזה, שאין...

Read More

ריצה מפחידה / לאה הוצלר

  לפני שפחדתי מריצות ומכאבי ברכיים פחדתי מכלבים. *** זה התחיל עם ג'סי, הכלבה מהקומה השלישית בבניין של יודית דודה שלי שגרה בקומה השנייה. לבניין ההוא ברחוב עמי 1 בבני ברק היה חדר מדרגות אפלולי שבמרומיו היה פתח אוורור חירומי שנחסם על ידי גגון פלסטיק ירוק, מה ששיווה לבניין כולו תאורת גינה מלאכותית ואפלה. בימי ראשון באופן קבוע הייתי הולכת אחרי ביה"ס לבית של  "יודית האמא השנייה שלי". פעם אחת, הייתי אולי בת שבע או אפילו כבר שמונה, הגעתי כרגיל ודפקתי על הדלת של יודית אבל יודית לא פתחה, איחרה בכמה דקות מהסידורים שלה. משום מה הרגשתי שאני לא...

Read More

זן של מנצחים / מיכל רג'ואן

אומרים, שבמרתון 70% בראש ו-  30% ברגליים, מרתון טבריה 2016 היה 100% בראש.. "ככה לא דמיינתי את המרתון שלי". משפט שאמרו לי לא מעט רצים יממה אחרי מרתון טבריה 2016. מה שהם לא יודעים הוא, שזו תהיה החוויה הכי חזקה שלהם ממרתון ועוד יותר הם לא יודעים כמה הראש שלהם חזק. תיכננתי את הכתבה הזו כבר לפני שבוע, מה יהיה התוכן, אילו תמונות יהיו בה אבל בתכנונים כמו בתכנונים יש שינויים "קלים". מרתון טבריה 2016, היה המרתון הראשון שבאתי לצפות בלי להשתתף. הגעתי לטבריה ביום חמישי, לנשום את האווירה יום לפני המרתון . פגשתי באקספו המון רצים, כאלו שהסתובבו...

Read More

המבוגר האחראי / מיכל רג'ואן

אתם מכירים את ההרגשה שאתם מחזיקים משהו מכל כיוון אפשרי, כדי שהוא לא יפול לכם מהידיים בשנייה אחת מבלי ששמתם לב? אז זו אני והיעד של המרתון בחודש וחצי האחרונים. הייתי בשיא האימונים שלי, בשיא הכושר שלי גופנית ומנטלית. גמאתי כל אימון,  איכות או ארוכה והייתי קשובה לגוף שלי, אם כי כנראה שלא קשובה מספיק. היה שם את הכאב הזה, שניפנפתי מתוך מחשבה ש"עוד אחד, הוא יעבור", אבל הפעם הוא לא עבר, ריצה אחת ארוכה לפני חודשיים גרמה לי להבין שהגיע הזמן לטפל ברצינות, וכנראה שהטיפול הוא מנוחה. אני לא יודעת לנוח, אולי לא מכירה את המנוחה, האדרנלין בריצה...

Read More

רק לא עכשיו / מיכל רג'ואן

כמה זמן חיכיתי שמזג האוויר ישתפר, כמה פעמים יצאתי החוצה בבוקר אופטימית שאולי היום זה היום שבו אכריז לעצמי שתמו ימי הקיץ. כאחת שלא אוהבת את הקיץ (לא אוהבת זה צירוף מעודן להרגשתי), בקיץ הזה פשוט סבלתי יתר על המידה והרגשתי כמו ארטיק נמס על בסיס שעתי. שבת בבוקר, בתכנון 32 קילומטרים, מתוכם 7 אחרונים על קצב מרתון, מה יותר כיף מלהתחיל כך את השבת? חיכיתי בקוצר רוח כבר לרוץ ולכבוש עוד פסגה של עצמי. 5:30 בבוקר, האופטימיות בי נצחה הפעם, מזג אוויר מושלם! בלי לחות, 21 מעלות, רוח נעימה, מה צריך יותר מזה כדי לגרום לרץ סיבולת אושר?...

Read More

המרוץ למליון שלי / מיכל רג'ואן

11 שנים, 11 שנים מהרגע שעליתי על המסילה והתחלתי לרוץ, 10 שנים וקצת מהרגע שיצאתי לרוץ בחוץ והבנתי שקשה לי בטירוף,  שהלב עוד רגע מזדכה עליי וכואב לי הגוף אבל אהבתי כל רגע ורציתי לחזור לשם, להרגשה הזו, של הסבל שעושה לי כל כך טוב. הריצה נתנה לי  את השקט. המקום היחיד שהייתי יכולה להיות בו בלי הסלולר שלי, בלי האנשים מהעבודה. היא נתנה לי את הגוף שלי, הרגליים שלי, קצב פעימות הלב, המוסיקה, היא החזירה לי את השפיות לחיים, היא נתנה לי אותי. במעטפת של קבוצת ריצה והתמדה שאין שנייה לה, הגעתי למרתון הראשון שלי, שהיה שנתיים לאחר...

Read More

אין לי אוויר / מיכל רג'ואן

פעם הקשר בין ההקשבה לגוף שלי ומה שהוא צריך לבין מה שבחרתי לעשות היה מקרי. אך לאחר פעם אחת שהצלחתי להביא את הגוף שלי לתשישות כי לא הייתי קשובה, התחלתי להבין את הקסם הפשוט הזה – אם אני מרגישה שהוא צריך את המנוחה ואני נחה כמו שצריך, אני מקבלת ממנו פי כמה בחזרה. מינימום של פציעות, מינימום של "השבתה" למיטה. ממש סינרגיה נהדרת ביני לבין גופי. אם פעם נקיפות המצפון על כך שלא הייתי רצה היו מתעוררות בכל פעם מחדש, אז עם הזמן הבנתי שנקיפות המצפון צריכות להגיע כשאני רצה על הכאב או כשאני מותשת לחלוטין. מי שקורא את...

Read More

ים של (דמעות) שטח / מיכל רג'ואן

ים של (דמעות) שטח / מיכל רג'ואן אני תמיד מחלקת את הריצות שלי לשניים – הריצות "הרגילות"  והריצה המרכזית "ריצת הסופ"ש". יש פעמים שבמהלך אמצע השבוע אני ממש צריכה "לגרד" את עצמי מהמיטה כדי לקום ולרוץ (לא, אני לא קמה אוטומטית בכל ריצה, אני אנושית), אבל  תמיד בריצת הנפח של סוף שבוע אני כמו פנתר . כאילו יש מעין מחויבות לריצה הזו, אבל בעצם אם היא לא תתקיים איזה אסון כבר יכול לקרות (יקרה, יקרה, כולם צריכים להתרחק ממני במצב כזה). יש את ההכנות הללו שעושים יום לפני – אוכלים טוב, מכינים את הבגדים, את הג'לים ואולי אפילו משקיעים...

Read More

הקסם הזה שגורם לי להבריא / מיכל רג'ואן

הקסם הזה שגורם לי להבריא / מיכל רג'ואן   קורה לי מידיי פעם שאני דוחה את ריצת הבוקר לערב. אני מנסה לשמר את החיים שלי מעבר לריצה (כן, יש לי חיים כאלו) ויצא מצב שידעתי שאני יוצאת בערב (כן, אני גם יוצאת) ושאחזור רק לפנות בוקר הביתה ולכן מראש ריצת האיכות תוכננה לערב אחרי. אז נקפוץ רגע אחורה לבוקר של היום לפני ריצת הערב המתוכננת. רצתי 15 קילומטרים קלים, מה זה קלים, הרגשתי ממש כמו שמאלפים אותי לרוץ  קל (במקרה של החום בימינו יותר מעלפים). אלעד ביקש, טוב נו, יותר נכון דרש, שארוץ לאט "ובלי תיזוזים בקצב!". חייכת לעצמי...

Read More
  • 1
  • 2

מרתון ישראל בפייסבוק

הישארו מעודכנים

דואר אלקטרוני:
שם פרטי:

פירסום