חגיגות 120 שנה של המשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים

 

בשבוע שעבר הוכה הוועד האולימפי בתדהמה כאשר הודיעו מריו שהם דוחים את אולימפיאדת 2016 בשנה בשל נגיף הזיקה. הוועד מסר כי מעולם לא נדחתה אולימפידה אך לבסוף התגלה כי זו מתיחה של 1 באפריל.

1896_Olympic_marathon
ריצת הכנה למרתון האולימפי הראשון 1896

השבוע 6-15/4 לפני 120 שנה נערכה האולימפיאדה הראשונה בעת החדשה. האולימפידה הראשונה נערכה באתונה יוון, השתתפו בתחרויות 241 ספורטאים מ-14 מדינות ב-9 ענפי ספורט שונים, ו -43 אירועים. רוב משתתפים ראוי לציון היה בריצת המרתון – זה היה המספר הגדול ביותר של ספורטאים בינלאומיים אי פעם.

ראוי לציון לא פחות היה המנצח, ספירידון "Spyro" לואיס, אלוף יוון בחטיבת האתלטיקה, וגיבור לאומי עבור המדינה המארחת. הנצחון המונומנטלי שלו ביום היסטורי ממשיך לעורר גאווה יוונית.

 

עוד נכתב באתר האולימפי על היסטורית המרתון:

המרתון היא ריצה למרחק של 42.195 ק"מ. מקור שמה של הריצה הוא באגדה עממית אודות פידיפידס (Pheidippides), שליח של צבא אתונה שרץ מהעיר מרתון ועד אתונה בשנת 490 לפנה"ס, כדי להביא את בשורת הניצחון היווני על הפולש הפרסי בקרב מרתון. על פי אותה אגדה, פידיפידס מת מיד לאחר שמסר את הידיעה.
כיום, הוועד האולימפי הבינלאומי מעריך את הדרך הקצרה ביותר משדה הקרב במרתון לאתונה ב-34.5 ק"מ בלבד. דרך ארוכה יותר בין שתי הערים, שאורכה 40 ק"מ, נבחרה במשחקי אתונה (1896) בתור מסלולו של המרתון האולימפי הראשון.
בעדות ההיסטורית של הרודוטוס (היסטוריון יווני המכונה "אבי ההיסטוריה") מופיע סיפור שונה, ולפיו פידיפידס נשלח מאתונה לספרטה על מנת להזעיק תגבורת בטרם החל הקרב, אך חזר משם בידיים ריקות. חישוב מרחק הריצה לפי הסיפור של הרודוטוס מראה שפידיפידס עבר כ-450 ק"מ במהלך מספר ימים.
הרעיון של מרוץ המרתון הועלה לראשונה על-ידי ההיסטוריון והבלשן הצרפתי מישל ברל שהציע לכלול את ריצת המרתון במשחקים האולימפיים הראשונים בעת החדשה שהתקיימו בשנת 1896 באתונה. יוזם המשחקים, פייר דה קוברטן, והמארגנים היוונים קיבלו את הרעיון בהתלהבות.

 

אורכה של ריצת המרתון לא נקבע מלכתחילה, היות שהדגש הושם בעיקר על כך שכל הרצים יעברו את אותו המסלול. בשנים הראשונות של המשחקים האולימפיים השתנה המרחק בכל ארבע שנים.
המוקדמות שנערכו לקראת המשחקים האולימפיים באתונה היו למעשה מרוץ המרתון הרשמי הראשון שהתקיים, ובו ניצח כאלירוס ואסילאקוס בזמן של 3 שעות ו-18 דקות. ספירידון לואיס, שהגיע חמישי במרוץ זה, ניצח לבסוף במרוץ שהתקיים במסגרת המשחקים בזמן של 2:58:50, כולל עצירת ביניים בפונדק מקומי לשתיית כוס יין.
מרוץ ראשון זה היה למרחק של 40 ק"מ. בשש האולימפיאדות הבאות, משנת 1900 ועד 1920, התקיים המרוץ לשישה מרחקים שונים.
Dorando-Pietri-1908-Marathon
Dorando-Pietri-1908-Marathon
במשחקי לונדון (1908) הוארך המרחק ונקבע שהמרוץ יחל בטירת וינדזור על מנת לאפשר לנכדי המלך לחזות בזינוק מחלונות הארמון. המסלול הסתיים באצטדיון האולימפי שבמערב לונדון (באזור White City) ואורכו הכולל היה 42.195 ק"מ. בשנת 1921 אומץ מרחק זה על-ידי התאחדות האתלטיקה הבינלאומית (IAAF) כמרחק הרשמי לריצות מרתון.
משום שמסלולי המרתון שונים זה מזה ואינם בעלי רמת קושי זהה, החליטה ה-IAAF שלא להכיר בשיא עולם עבור מרוץ זה, והתוצאה הטובה בעולם לריצה נקראה “world best". רק בינואר 2004 הוכרה התוצאה הטובה ביותר כ"שיא העולם".
מאז תחילתם של המשחקים האולימפיים המודרניים, נוצרה מסורת לפיה מרוץ הגברים הוא האירוע הנועל את המשחקים, כאשר המרוץ מסתיים באצטדיון האולימפי זמן קצר לפני תחילת טקס הנעילה.
מיד עם סיומה של ריצת המרתון סובלים השרירים מחולשה קיצונית. ישנן מספר תופעות נוספות הנלוות לכך: המערכת החיסונית נחלשת, והאיזון הכימי של הדם משתנה. התאוששות מלאה מריצת מרתון עשויה להימשך כשלושה שבועות.
השיא האולימפי בריצת מרתון נשבר בפעם האחרונה במשחקי בייג'ינג 2008 על-ידי הרץ סמואל וואנג'ירו (Samuel Wanjiru) מקניה בזמן של שעתיים, שש דקות ושלושים ושתיים שניות2:06:32 . כלומר במהירות ממוצעת של:…….  20 קמ"ש או 3 דקות לכל קילומטר.

 

אגב, קודם לבייג'ינג החזיק בתואר השיאן האולימפי רץ המרתון קרלוס לופז מפורטוגל שקבע תוצאה של שעתיים, תשע דקות ועשרים ואחת שניות 2:09:21 במשחקים בלוס אנג'לס עוד בשנת 1984. כלומר – שיא אולימפי שלא נשבר משך 24 שנים!!
שיא העולם בריצה זו מוחזק בידי האתיופי היילה גברה סילאסי יליד 1973 (Haile Gebrselassie)  שעבר את המרתון בזמן של 2:03:59 שעות במרתון ברלין ב-2008. ניצחון זה היה ניצחונו השלישי ברציפות במרתון ברלין, הישג חסר תקדים.
השיא האולימפי במרתון נשים שייך לרצה היפנית נאוקו טאקאהאשי (Naoko Takahashi) – שעתיים, עשרים ושלוש דקות וארבע עשרה שניות 2:23:14 במשחקים האולימפיים של שנת 2000 שנערכו בסידני שבאוסטרליה. מהירות ממוצעת של 17.7 קמ"ש.
שיא העולם מוחזק כיום על-ידי הבריטית פולה רדקליף, שעברה את המרחק במרתון של לונדון 2003 בזמן מדהים של 2:15.25 שעות! מדובר על קצב מסחרר של 3:12.5 דקות לכל קילומטר! אגב, כל שלוש התוצאות המהירות ביותר בהיסטוריה שייכות לרצה מופלאה זו.
הנשים התחרו לראשונה במרתון במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 1984. גבריאלה אנדרסן-שייס (Gabriela Andersen-Schiess) משווייץ אמנם הגיעה רק למקום ה-37, אבל היא זו שנכנסה לתודעה האולימפית ההיסטורית בשל האופן שבו סיימה את אותה ריצה.

שייס בקושי הצליחה להיכנס לאצטדיון 17 דקות אחרי המנצחת כשהיא סובלת ממכת חום והתכווצות שרירים. היא לא שתתה מספיק במהלך הריצה והגיעה למאות המטרים האחרונה כשהיא מיובשת לחלוטין. השופטים המודאגים, שראו כיצד אנדרסן הולכת וקורסת, צעדו במרחק מטר ממנה בהיכון לתפוס אותה ברגע שתיפול. האינסטינקט המיידי היה לאחוז בה ולהגיש לה סיוע. למרות הכל, שייס הדפה את עצמה מהשופטים והצליחה לחמוק מהם כי אם יגעו בה תיפסל השתתפותה בריצה. על המסך הוצגו הפנים המיוסרים שלה ובחלל האצטדיון נשמעו שאגות העידוד של הקהל. בסוף היא התמוטטה, אבל – על קו הסיום היישר לתוך זרועות השופטים שנשאו אותה משם לטיפול רפואי נמרץ, במהלכו התיזו עליה מים מצינור, עטפו את גופה במגבות קרות והחדירו לגופה עירוי נוזלים מסיבי. למרות מצבה הקשה כביכול, היא שוחררה על-ידי הצוות הרפואי כעבור שעתיים.
בראיון שהעניקה בשנת 2004 אמרה שייס: "זה בכלל לא היה עניין של אומץ, אלא של החלטיות ושל להיות חזקה מספיק ברוחי בכדי לעשות זאת ולצלוח את הכאב. במשחקים האולימפיים פשוט מנסים לתת את כל מה שיכולים".

 

עוד פרטים על האולימפיאדה הראשונה תמצאו בוויקפדיה.