שינויים והבטחות – פותחים שנה חדשה / לירון תמם

עכשיו כשהחגים מאחורינו, זה זמן טוב להציב על השולחן את השינויים וההבטחות שקיבלנו לקראת השנה החדשה. אומרים שהבטחות הופכות למחייבות כשהן נאמרות בקול רם, נחשפות בפומבי, ושינויים הופכים לרשמיים כשמציגים אותם בעיניי אחרים. אז הנה, אני מציג את השינויים וההבטחות שביצעתי וקיבלתי לקראת השנה החדשה. בתקווה שהם יובילו אותי אל מקום חדש, טוב יותר.

לא כל אחד צריך לקבל על עצמו שינויים והבטחות ולא תמיד זה נדרש, אך כשמגיעה השעה, רצוי לא לדחות להמעיט בחשיבות או לבטל את זה. עצם המחשבה על שינוי היא התמודדות, ההחלטה לעשות אותה היא התמודדות בפני עצמה, אך ביצוע השינוי וההסתגלות – אלו הן ההתמודדויות האמיתיות. כעת אני בשלב השלישי.

שינוי ראשון – השינוי מתחיל בצלחת  

על השינוי הראשון סיפרתי קצת במאמרים הקודמים, וכעת אפרט קצת יותר. בתחילת אוגוסט התחלתי ללכת אל תזונאית ספורט במטרה לנהל בצורה חכמה יותר את התזונה שלי.

זה לא היה התכנון המקורי שלי. למעשה במהלך השנה חיפשתי מקום בו אוכל לקבל ידע וכלים בסיסיים עבור תזונה, משהו שהינו מעבר למאמרים הרגילים שמתפרסמים מעת לעת באתרי ריצה אבל הרבה פחות מקורס שנתי ובוודאי מתואר בתחום זה.

מסיבות שונות זה לא הסתדר, אז החלטתי לשנות גישה, אמרתי שאם אני כבר מחפש תזונאית שתספק לי כלים וידע, למה שלא אעבוד איתה גם על תפריט? וכך בהמלצתה של אחותי, הגעתי אל סימה פלג, תזונאית ברמה גבוהה אשר עובדת בין היתר עם ספורטאים בתחומים שונים. אני נפגש ומתכתב איתה באופן קבוע, ומקבל ממנה תפריט מותאם לצרכים שלי, מידע וכלים שונים שעוזרים לי ללמוד ולהבין מהי תזונה בריאה ונכונה.

בפגישה הראשונה סיפרתי לה איך אני אוכל, על מה מבוסס התפריט שלי, בדקנו נתונים של משקל, רוחב מותניים ועוד, וכך קבענו יעד למשקל חדש בעזרת תפריט שונה לגמרי. תפריט שמורכב מהרבה פחות ממתקים, הרבה פחות לחמים ופחמימות, ומנגד- הרבה יותר ירקות, חלבונים ודגים. ויתרתי על לא מעט דברים שהייתי רגיל אליהם, נגמרו ארוחות השחיתות בשעות הערב ומי היה מאמין, זה לא חסר לי.

במהלך השנים כשהתחלתי לרוץ באופן רציני, ויתרתי על לא מעט סוגי מזונות. ראיתי בכך תהליך משלים לריצה ותועלת נוספת שאני משיג בדרך החיים שבחרתי לעצמי. נכון שגם מי שאינו רץ יכול לאכול בריא, אך בשביל לרוץ טוב וליהנות מהריצה, זה דורש מאיתנו לאכול נכון, בדיוק כמו שנדרש מאיתנו לתחזק את הגוף שלנו או לישון טוב. התועלת בבניית תפריט מתאים היא עוד אחת מתוך היבטים נוספים שכל מי שנכנס לתחום, נהנה ממנו.

כאמור, החל מאוגוסט התפריט השתנה. הדגש על התזונה השתנה, לעיתים בהקפדת יתר ותוך החמרה שיפוטית לא קטנה, אך לשמחתי עמדתי ביעד- מוקדם מהרגיל והרבה יותר ממה שצפיתי. לצופה מהצד זה נראה לא פעם מוגזם, הרי לא היה לי הרבה ממה להוריד, אך כמו שאמרה לי התזונאית לא פעם, מי שלא מתעסק בספורט יתקשה להבין שהירידה היא חיונית לריצה הרבה יותר טובה ושלמה. אני בהחלט מרגיש זאת בכל ריצה, בין אם זו ריצה קלה או מהירה.

אז מה ההבטחה לשנה החדשה? להמשיך לאכול נכון, לשמור על הקיים וכמו שאמר פעם ההוא מהטלוויזיה "לא להתפתות, כי אחרת תאכל אותה ותאכל אותה בגדול".

שינוי שני – משנה תוכנית אימונים, משנה גישה

השינוי השני הגיע בתחילת ספטמבר, כשהחלטתי לשנות גישה באימונים ובאופן כללי בהתבוננות על הריצה.

כמו שסיפרתי במאמרים הקודמים, החל מאפריל התאמנתי לבד כשהמטרה הייתה לחזור בספטמבר לתוכנית אימונים עם מאמן. אחרי הרבה מחשבות, החלטתי שאני רוצה לעשות שינוי בכל הקשור לתוכנית אימונים, ויותר מזה באופן בו אני מסתכל על הריצה.

ההחלטה התפתחה אצלי במשך מספר שבועות, היא נבעה מתוך כוונה לגלות כיוונים חדשים בריצה, לשנות את הדרך בה אני מתאמן ובכלל את הדרך בה אני מסתכל על הריצה. במקום להתבונן אליה ממבט של כאן ועכשיו- להתבונן במבט של תהליך ארוך טווח. במקום להסתכל על מרוצים ושיאים- לחוות תהליך ארוך ומפורט של למידה, גם אם זה אומר שלא אזכה לראות תוצאות מיד אלא רק בשלבים מאוחרים יותר. כשהתאמנתי לבד הבנתי, שאני לא צריך לבחון את עצמי דרך מרוץ כזה או אחר או דרך יעד ספציפי, כמו שאני לא צריך לבחון את עצמי דרך אימון שבועי או חודשי, אלא בתהליך הרבה יותר ארוך, תוך דגש על כל פרט שנבנה תוך כדי.

לכן החלטתי להירשם השנה לקורס מדריכי ריצות ארוכות. לא במטרה להיות מדריך לאחרים, אלא במטרה להעמיק בנושא ולקבל כלים רבים שיכולים לשרת אותי, בין אם באימונים עצמם ובין אם בין האימונים ובכלל בכל הקשור לריצה. לכן גם החלטתי לשנות את הגישה ביחס לאימונים ולמרוצים.

היום אני מבין שעדיף להקריב את התוצאה בטווח הקצר עבור התהליך, במטרה להשיג תוצאות טובות יותר בעתיד ולאורך זמן. לכאורה זה סותר את המשמעות של אדם תחרותי שרוצה תמיד להצליח, אך אם הייתי מתאמן ממרוץ למרוץ במטרה לשבור שיא בכל פעם בלי ליצור בסיס להתקדמות, בשלב מסוים הייתי נעצר מבלי להגיע אל הרמה הכי גבוהה שאני יכול לספק. הדוגמא הטובה ביותר שאני יכול לתת בהקשר זה, היא נבחרת ישראל בכדורגל (בינינו היא יכולה לספק דוגמאות טובות להרבה דברים חוץ מלכדורגל…) לנבחרת ולקבוצות יש הבלחות מסוימות של הצלחה, אלה גורמות לנו לשכוח שאין שום תהליך למידה, אין תהליך רציני של עבודה וזו הסיבה שמדובר בהבלחות ולא יותר מזה.

לכן החלטתי לשנות את הגישה כעת אני עובד ומסתכל על האימונים, בתקווה שגם אם הדברים ייקחו זמן, לאט לאט הם יתחברו וייצרו תוצאות שעליהן אוכל ליצור יסודות חדשים.  במסגרת תהליך הלמידה אני מסתכל על כל אימון בנפרד, מה הוא נותן לי באופן ספציפי, מבלי להסתכל אך ורק על השעון והתוצאה, ומבלי לחשוב על תאריך מסוים בו יש מרוץ ספציפי. אני מתאמן בצורות שונות שלא הייתי רגיל אליהן, עושה דבר שלא חשבתי (וגם לא ממש רציתי) לעשות קודם לכן. ההתקדמות תימדד לאורך זמן בסופו של דבר.

השינוי הגיע בזמן, הן מבחינה פיזית, אחרי ארבעה חודשים של עבודה על פי תוכנית מסוימת בה לשמחתי עמדתי כמו שרציתי, כעת הגוף מוכן לעבוד קשה יותר, וחשוב לא פחות, הראש נמצא במקום הנכון. הרעב חזר, אני מתרגש לקראת ההמשך.

מה ההבטחה לשנה החדשה? ללמוד, ללמוד וליישם.

אוטוטו ואנחנו שם

אז כאמור אנחנו נמצאים אחרי החגים. למעשה זה אומר שלפי מניין הימים, אנחנו נמצאים פחות ממאה ימים למרתון טבריה. כמו שבחיים המקצועיים יש את "אחרי החגים", ככה גם בהכנה למרתון: אחרי החגים מתחילה העבודה הקשה, אוקטובר, נובמבר ואז מגיע הטייפר של דצמבר.

בסביבתי כבר יש מי שנמצא עמוק בתוך תוכנית האימונים. זה מרגש, עבור מי שעושה את זה בפעם המי יודע כמה ובטח עבור מי שעושה את זה בפעם הראשונה. כמי שמביט מהצד, אני לא יכול שלא לקנא מדי פעם. חושב על האימונים הקשים שהם עושים ושמח שהפעם אני לא שם, ואז חושב על התחושה לעמוד על קו הזינוק ביום המרתון, ולא יכול שלא להתמלא בקנאה. עם כל הכבוד למקצה חצי מרתון אליו אני מתאמן בנחישות, הלב שלי ואני בטוח שלא רק שלי, נמצא במקצה 42 ק"מ.

כשקיבלתי את ההחלטה לא לעשות מרתון השנה ולעמוד מאחוריה (ועוד בעקשנות של טמבל), אחת הסיבות לכך הייתה ללמוד לוותר על מטרות גדולות, כמו ילד שלומד לוותר על ממתק. כי אחרי שני מרתונים, ואני יודע שזה לא ניסיון גדול מדי ובכל זאת, אני יכול לומר שאין הרבה דברים דומים לזה אם בכלל. יש ימים שקל לי עם ההחלטה, זה מוריד ממני לחץ ומשחרר ממני אנחת רווחה מסוימת. ומצד שני, יש ימים שאני קם בבוקר לרוץ ושואל את עצמי, אם אתה כבר קם ורץ, ומדי שבוע סופר 70 קילומטר ויותר, אז על מה בכלל ויתרת? שלא נדבר על זה, שהתחושה שלי היום היא שונה מזו שהייתה כשהחלטתי לוותר על המרתון השנה, אז הייתי עייף והרגיש שאין בי שום רעב ורצון לרוץ מרתון השנה, עכשיו, אחרי החגים, זה משהו אחר.

ובכל זאת קיבלתי החלטה, נתתי לעצמי (ולאשתי) הבטחה, שהשנה לא אעשה. זה עוד חלק מתהליך הלמידה, ליהנות ולהתמיד באימונים בעצימות גבוהה גם בלי שתהיה לי מטרה גדולה מול העיניים, מה עוד שאני מניח שמתוך מה שאני מרגיש עכשיו, ייבנה רעב גדול ל-2019, ואז אני מתכנן לעשות מרתון.

אני מניח שככל שינואר יתקרב, ארגיש את הצריבה הזאת חזק יותר, מקווה שהיא לא תשרוף.

איפה אנחנו נמצאים

אני עובד כעת על פי תוכנית אימונים שונה, 5 אימונים בשבוע, למעלה מ-70 קילומטרז' שבועי, אימונים מגוונים של שטח וכביש, מרגיש כל שריר, מרגיש כל תנועה, ונהנה בכל שלב.

אז התוכנית מוכנה, החגים נגמרו, שנה חדשה התחילה, שתהיה שנה טובה לכולם.

 

לירון תמם רץ במרתון טבריה מאמר מאת לירון תמם ,

כותב תוכן עצמאי לאתרי אינטרנט,

בעל אתר שירים חדשים פרי עטו.

מוזמנים להיכנס, לקרוא ולהגיב לכל הכתבות של לירון תמם.