פעמים רבות במהלך האימונים בשנה האחרונה, דמיינתי את עצמי רץ בטיילת של ניו יורק. הייתי מאזין למוזיקה אמריקאית, בדרך כלל לברוס ספרינגסטין, ודמיינתי איך אני רץ  ליד נהר הדסון כשברקע הבניינים הגבוהים ובמרחב אפשר לראות מוניות צהובות וחיים שוקקים.

לא הכרתי את הטיילת מלבד מצפייה בסרטים ובסדרות טלוויזיה שעלילותיהן מתרחשות בעיר. בביקור הראשון והיחיד שלי בעיר לפני עשר שנים, לא זכור לי שהגענו לשם. אך בדמיוני הטיילת של ניו יורק נראתה לי כמקום מושלם לרוץ בו. לא חשבתי שיחלוף כל כך מעט זמן ואזכה לכך.

אני אחסוך לכם את המתח בסיפור, לא טסתי לניו יורק בשביל להשתתף במרוץ וגם לא עברתי לגור שם. טסתי עם אשתי לחופשה בת 28 יום, מאמצע מרץ עד אמצע אפריל. התוכנית שלי היתה לרוץ יום כן-יום לא. מראש הנחתי שבדומה לארץ אוכל לרוץ רק בשעות הבוקר, לפני שאשתי מתעוררת ואנחנו מתחילים את היום. בסופו של דבר יצא לי לרוץ 12 פעם: פעמיים בסנטרל פארק, מרחק עשר דקות הליכה מבית המלון בו שהינו, ועשר פעמים בריברסייד פארק, מרחק מטרים ספורים מהמלון. פעמיים נאלצתי לוותר על הריצה בגלל עייפות ומזג אוויר גרוע.

לפני שאספר על חווית הריצה שלי בניו יורק, אומר לכל מי שמתכוון או אמור להגיע לביקור בעיר ומתלבט אם להביא בגדי ונעלי ריצה, שלא יוותר על ריצה בעיר-זו חוויה גדולה. ניתן להתחיל את הריצה בצד אחד, נניח בווסט סייד באפטאון, לרדת עד לדאונטאון דרך הטיילת המרשימה שעוברת בצ'לסי ולא רחוק מאזור הוולסטריט ובאטרי פארק, ומשם להמשיך באותה טיילת אל איסט סייד לכיוון ברוקלין. אם כבר הגעתם לשם, אז ניתן לעלות על גשר ברוקלין ולחצות אותו, בשביל להמשיך את הריצה בטיילת שלאורך האיסט ריבר מהצד של ברוקלין. אם אתם מעדיפים ריצה במקום יותר שליו ושקט, אתם יכולים להיכנס לסנטרל פארק (מרחוב 59 צפונה), ולבחור לעצמכם מסלול ריצה, אתם יכולים להיות רגועים לא תהיו שם לבד, במשך רוב שעות היום אפשר למצוא שם אנשים שרצים גם כן. מלבד המסלולים האלה, יש מקומות בהם אפשר למצוא מסלול ריצה לצד הכביש, כך למשל באזור טיימס סקוור. במילים אחרות, זה שאתם נוסעים לחופשה או לעבודה בניו יורק, לא אומר שאתם צריכים לוותר על הריצה שלכם.

new-york-לירון-תמם-park-2

לכאורה ריצה במקום זר לא אמורה להיות שונה מריצה במקום מוכר, אלא אם כן מדובר בתנאי שטח שונים באופן קיצוני. לשמחתי התנאים בניו יורק לא היו שונים באופן מהותי מהמקומות בהם אני רגיל לרוץ, אם כבר הם היו הרבה יותר נוחים, שכן מרבית האזורים היו מישוריים. מה שכן תנאי מזג האוויר היו שונים, מרבית הפעמים שרצתי הטמפרטורות היו נמוכות ונאלצתי ללבוש חולצה ומכנסיים ארוכים ואפילו כפפות. זאת בזמן שרצים אחרים היו לבושים בצורה קלילה יותר, סביר להניח שבתור תושבי המקום מזג האוויר לא עשה עליהם רושם רב.

ובכל זאת היה הבדל גדול. רצתי והרגשתי אחרת, התרגשות מיוחדת. הייתי מביט ברצים לצידי וידעתי שאני אומנם לא מכיר אותם, אך לפחות בדבר אחד אנחנו מדברים שפה דומה-בשפת הריצה. לפעמים הם מגבירים את הקצב ולפעמים מאטים, הם אומנם מחשבים את המרחק שלהם במיילים ואני בקילומטרים, אך בסופו של דבר השפה היא דומה. לא יכולתי להימנע מהשאלה האם הם חושבים בזמן הריצה, מחשבות דומות לשלי, האם גם הם מחשבים את הקצב שלהם ותוהים אם הם עומדים במהירות שהם קבעו לעצמם, אולי גם הם מתרגשים כמוני לרוץ בעיר המופלאה הזאת או אולי אינם מייחסים לזה חשיבות.

ריצה במקום לא מוכר, בוודאי בארץ אחרת, היא שונה מאוד מחוויית ריצה במקום מוכר. היום כשאני רץ בכפר סבא או תל אביב, אני כבר יודע איפה יש עלייה ואיפה ירידה, מתי צריך להאט ומתי אפשר להאיץ. אני מודה שריצה במקומות מוכרים, גם אם היא נוחה ופשוטה, יכולה להיות משעממת לפעמים בלי האתגר הזה. לא מעט אנשים אמרו לי במהלך השנה האחרונה שזה משעמם אותם לרוץ, בין היתר כי המסלול לא משתנה. דבר שהוא לא בהכרח מדויק, אך אפשר להבין אותם. לכן כשמצאתי את עצמי רץ פתאום במסלולים שאני לא מכיר, הרגשתי התרוממות רוח, לא רק שהמסלולים ועצם החוויה ריגשו אותי, גם עצם זה שבכל רגע ראיתי משהו אחר, חדש, דבר שלא הכרתי וסביר להניח שלא אראה עוד זמן רב, אפילו אם זה היה דבר קטן ובנאלי.

new-york-לירון-תמם-park

במשך 12 הריצות שעשיתי בניו יורק, מרביתן נעו בין 5 ל-8 ק"מ. זה נבע בעיקר בגלל שיצאתי בשבע בבוקר לרוץ, ועוד הייתי צריך להספיק לעבוד קצת לפני שהתחלנו את היום באון רשמי. פעם אחת רצתי 15 ק"מ, מרחוב 79 בו שהינו לכיוון דרום, קצת מעבר לרחוב 14 (שם נמצאת שכונת צ'לסי) ומשם בחזרה. פעמיים רצתי 10 ו-11 ק"מ. מרבית הריצות שלי היו במהירות של 5:30 על 6:00 דקות לק"מ. לא הייתי בכושר, והרגשתי את זה היטב. לשמחתי הצלחתי ליהנות מהריצה גם ככה.

כמו שציינתי קודם, בחרתי לערוך את הריצות שלי בשני מסלולים. מסלול אחד הוא הריברסייד (ווסט), אותו התחלתי ברחוב 79, לעיתים בפארק ולעיתים בטיילת שליד הנהר, אותה טיילת שמקיפה את מנהטן ואפשר ממנה להגיע גם לקצה השני של האי. בחלקים בהם רצתי, המסלול עבר ליד האנגרים הגדולים שעל הנהר, בניינים רבי קומות (ביניהם בנייני טראמפ), הנמל בו שוכנות האוניות והספינות, טיילת הייליין ואזור צ'לסי. מדובר במסלול מסודר שמחולק לשניים, לרצים ולרוכבי אופניים. שני החלקים של המסלולים מרווחים מספיק וניתן לרוץ בהם בלי לפחד להיתקל במישהו. הבעיה של המסלול היא, שהוא פתוח ובחלקים רבים אין מבנים שמגנים מפני הקור, אז כשיש רוח פנים, קשה מאוד להתחמק ממנה. באחת הריצות טעיתי בהערכה שלי את מזג האוויר, וחזרתי עם ידיים קפואות לגמרי.

המסלול השני הוא סנטרל פארק. רצתי שם פעמיים, בתחילת הטיול וביום האחרון שלו. בפארק אפשר למצוא מספר מסלולי ריצה אשר לפעמים חותכים אחד את השני, חלקם מישוריים ואחרים כוללים עליות וירידות. היופי בפארק שבכל מקום אפשר לראות מצד אחד נוף אחר אך מצד שני תמיד אפשר לראות את הבניינים הגבוהים מקיפים אותו. כשלעצמו הפארק איננו גדול, לפחות לתחושתי, הריצה הראשונה שלי היתה מתחילת הפארק ועד סופו, 9 ק"מ בסך הכל, אך האווירה בו נעימה. אין בו מכוניות, ולאופניים יש מסלול בנפרד, גם כאן מדובר על מסלולים מאוד מרווחים לרצים ולרוכבים. מה שיפה הוא, שבשלב מסוים, אתה מרים את הראש ומגלה את בנייני הענק שמתחילים מרחוב 59, תחילתו של הפארק, הבניינים שמסמלים את העוצמה האדירה של העיר. בשעות מסוימות כשרצים בפארק, אפשר לשמוע ברקע  נגנים ואמני רחוב שונים, תהיו בטוחים שזה יוצר אווירה מיוחדת. בסנטרל פארק, כמו בריבר סייד, אפשר למצוא מגוון רחב של רצים, החל מילדים ועד מבוגרים, כמו בתל אביב או בכפר סבא, זה נחמד להרגיש שייך למשהו שהוא הרבה יותר גדול ממך, ומקשר אותך לאנשים אחרים גם בלי שתכירו אחד את השני.

new-york-לירון-תמם-park-1

לפני סיום, אני מניח שיש מי שתוהה, בשביל מה זה טוב לרוץ בחופשה, הרי המהות של חופשה היא לא לעשות כלום. אם נניח רגע את העניין שבשבילי ריצה היא הנאה לכל דבר ולא שום דבר אחר, הרי שריצה בזמן חופשה, היא למעשה חוויה בדיוק כמו כל דבר אחר בטיול. במהלך הריצה חווים דברים חדשים, פוגשים ומרגישים דברים שמוסיפים לחוויה השלמה של החופשה.

שלא נדבר על זה, אחרי בוקר שנפתח בריצה טובה, אפשר לצאת ולאכול בלי רגשות אשם ובניו יורק,יש לא מעט מקומות שישמחו לקבל את פנינו בסיום המסלול.

תמונה אישיתמאמר מאת לירון תמם ,

כותב תוכן עצמאי לאתרי אינטרנט, בעל אתר שירים חדשים פרי עטו. מוזמנים להיכנס, לקרוא ולהגיב.

לכל הכתבות של לירון תמם.