מהפארק עד הר לעמק – אוטוטו עונת המרוצים מתחילה באופן רשמי…

לכן זה זמן טוב להחליט לאילו מרוצים להירשם, אלו דברים צריך לקחת בחשבון כשנרשמים למרוץ ולמה זה לא כל כך נורא לוותר על מרוץ אחד או שניים בדרך.

אמנם גם בקיץ, תקופה אשר לא מעט רצים רואים כפגרה, נערכים מספר מרוצים ברחבי הארץ, המיוחדים שבהם הם מרוץ ערד מצדה לזריחה ומרוץ טיפוס חרמון שנערך השנה לראשונה, אך למעשה עונת המרוצים התחילה באופן רשמי במרוץ שנערך ביום שישי האחרון. הכוונה לריצת 21 ק"מ בפארק הירקון (חצי מרתון שמארחת קבוצת הריצה של משה פרץ runwithmoshe),  אשר גם מהווה הכנה לכל מי שיוצא להשתתף במרתונים בחו"ל. אחריו ייערכו בחודשים הקרובים, מרוצים של 10 ק"מ ביישובים שונים ברחבי הארץ ובמקביל המרוצים הגדולים- אולטרא טרייל חיפה בסוף ספטמבר, מרתון התנ"ך בחופשת סוכות, סובב העמק בסוף אוקטובר, מרוץ אייל, מרתון מדברי אילת באמצע נובמבר, חצי מרתון עמק המעיינות בתחילת דצמבר, וכמובן המרתונים של טבריה, תל אביב וירושלים שיערכו בהתאמה בינואר, פברואר ומרץ אשר מהווים עבור רצים רבים את השיא של העונה. זו מגיעה לסיומה בסביבות מאי-יוני .

לא מעט חבר'ה שרצים באופן קבוע ומשתתפים במרוצים, מתכננים את השנה שלהם על פי לוח הזמנים השנתי, לפיו הם גם מחליטים כיצד תיראה תוכנית האימונים שלהם, אחרים בוחרים במהלך העונה באילו מרוצים להשתתף. מי שמביט מהצד ולא נוטל חלק במרוצים, בוודאי תוהה מדוע זה כך, ומה זה בעצם משנה אם לרוץ במרוץ או באימון. אני יכול רק להציע כאן את מה שאני חושב וכיצד אני בוחר באילו מרוצים להתאמן. אני מזמין כל אחד לקחת מזה מה שמתאים ואפשרי.

כיצד בוחרים באילו מרוצים להשתתף

כשהתחלתי להשתתף במרוצים, בחרתי להשתתף כמעט כל חודש במרוץ אחר. הייתי מסתכל באתרי ריצה היכן ומתי נערכים מרוצים ומחליט באיזה מרוץ להשתתף. לשמחתי באזור השרון יש לא מעט מרוצים, בעיקר של 10 ק"מ כמו מרוץ דרום השרון באפריל (דבר שהעלה אצלי לא פעם תהיות, למה אי אפשר לאחד את כל המרוצים קצרים וליצור מרוץ אחד ארוך, ובכך לחסוך זמן וכסף עבור המשתתפים ואי נעימות עבור התושבים שלא רצים, התשובה שנתתי לעצמי שמדובר בתדמית ואגו). בחרתי להשתתף אז במרוצים רבים בגלל שאהבתי (ואני עדיין אוהב) את החוויה, במיוחד אם מדובר במרוצים שמשתתפים בהם כמות גדולה  רצים ויש אווירה חגיגית אך גם בגלל שבמרוץ התוצאות תמיד טובות יותר.

לפני כשנה כשהתחלתי את האימונים למרתון טבריה, בחרתי להשתתף בשני מרוצים בלבד לפני המרתון, מרוץ אייל שהוא באורך 15 ק"מ וחצי מרתון עמק המעיינות. ההחלטה נבעה מהסיבה שהאימונים היו עבורי העיקר והמרוצים היו תוספת, בונוס, אך לא הדבר העיקרי. המטרה היתה טבריה ולא היה טעם להתאמן לקראת מרוצים שלא יכולים לקדם אותי לקראת המטרה הזאת. גם השנה אני מתכוון לעשות את מרתון טבריה (במידה והוא יתקיים) והמרוצים שבחרתי להירשם אליהם הם: מרוץ גבעתיים 10 ק"מ בספטמבר, מרוץ אייל בנובמבר ועמק המעיינות בדצמבר.

IMG-20160103-WA0043במהלך הזמן וככל שמתאמנים יותר, לתחושתי המשמעות של מרוצים משתנה.  אומנם עדיין מדובר בחוויה גדולה ומהנה, אך בד בבד אני לומד להבין שאימון טוב עדיף מעוד מרוץ, גם אם מדובר במרחקים דומים. הדברים שאפשר להשיג וללמוד מאימון, נדמה לי שהם הרבה יותר נכונים מאשר בעת המרוץ. מה עוד שבמרוץ יש אלמנט שיכול להלחיץ, אחת הסיבות  ולגבי רובינו ייתכן שהיא בהחלט העיקרית שבגללה אנחנו מתחרים במרוצים זה בשביל לשפר תוצאות. מאחר וסביר להניח שלא בכל מרוץ זה יקרה עלול להיווצר אפקט הפוך, במקום לדרבן ולדחוף קדימה זה יכול לייאש, במיוחד אם זה מתרחש באמצע תהליך עבודה, זה כמו מראה גדולה ששמים מול הפנים. בסופו של דבר, יש מי שבא למרוץ בשביל ליהנות ויש מי שבא בשביל לעמוד במשימה שהוא מציב לעצמו, שיפור הזמנים. אפשר להניח שלא תמיד ניתן לעמוד במשימה הזאת, זה תלוי באימונים ובאופי של הרץ. לכן צריך לקחת בחשבון, כמו שיש אפקט חיובי לעמידה במשימה, יש גם אפקט הפוך במקרה ולא עומדים במשימה (עם כל הרצון והעבודה הקשה שמשקיעים לשם כך). לכן צריך לדעת מתי ללחוץ ולנסות לשאוף להשיג יותר ומתי עדיף לוותר ולחכות לשעה הנכונה.

מאחר ומרוץ הוא הרבה פעמים יותר מהנה מאימון (בהמשך אגע עוד בנקודה על ההבדל בין השניים), אזי אני דווקא מוצא לנכון לא למהר ולהירשם לכל מרוץ, אלא לשמור על ההנאה הייחודית ולא לשחוק אותה. לכן אני מעדיף להירשם לכמות מצומצמת של מרוצים. כך אני יודע שיש למה לצפות ובצורה כזו ההנאה היא הרבה יותר שלמה. בנקודה זו יש לציין, שיש מרוצים שמאפילים על אחרים מבחינת ארגון וסגנון, ומספיק מרוץ אחד שמאורגן לא טוב בשביל לפגוע בחוויה.

עוד סיבה שבגללה לא צריך למהר ולהירשם לכל מרוץ, נובעת מכך שכל אחד מהם דורש מאיתנו משהו. בזמן שבאימונים אנחנו אחראים על השעה והמקום, הרי שבמרוץ זה משהו אחר, צריך להתכונן במהלך השבוע לקראתם, וההכנות יכולות להוציא מתוכנית ההכנות לקראת המטרה האמיתית שאנחנו מציבים בפנינו (בהנחה שאכן יש כזו), יש מרוצים שגם דורשים יום התאוששות אחריהם, ואז נצטרך להפסיד אימון בגללם, במילים אחרות יש משהו במרוצים שמוציא אותנו מאיזון מסוים.

היבט אחר שצריך להסתכל עליו הוא כלכלי, כל מרוץ גובה עלויות הרשמה, ואם הוא נערך רחוק מהבית, אז צריך לחשב הוצאות נסיעה ולפעמים גם הוצאות לינה. כך שבמקרים מסוימים זה אומר גם שצריך להפסיד יום עבודה מלא או חלקי. לכן אני מציע לבדוק לא רק את תוכנית האימונים, גם את חשבון הבנק (ובלי קשר, על הדרך רצוי גם לבדוק מה אומרים על התוכניות שלנו בנות ובני הזוג שלנו, אני מניח שגם להם תהיה מילה בנושא)

אם כבר החלטתם להירשם למרוץ מסוים, בהנחה ומדובר במרוץ ומסלול לא מוכרים, אז רצוי להכיר ללמוד עליו קצת לפני שניגשים אליו, האם הוא נערך במסלול עירוני או שטח, האם יש בו עליות ובאילו קילומטרים הן מצויות, מה מזג האוויר הצפוי במועד המרוץ, מה טיב הארגון וכל פרט אחר שיכול לעזור לכם להגיע אליו מוכנים. מן הסתם, תמיד טוב להתייעץ עם רצים אחרים ועם המאמן שלכם כמובן, ככל שתפיקו יותר מידע, כך תגיעו יתר מוכנים, פחות לחוצים ותפיקו את המקסימום מהמרוץ גם מבחינת תוצאות וגם מבחינה חוויתית.

למרות שאני עוד "ינוקא" בכל הקשור למרוצים, אני יכול כבר לומר די בוודאות שהמרוץ המועדף עלי הוא מרוץ אייל שנערך מדי שנה ברמת השרון בחודש נובמבר. השנה אשתתף בו בפעם הרביעית ברציפות. סביר להניח שכל מי שרץ, בוודאי באזור גוש דן והשרון, מכיר אותו. המרוץ כולל מסלול שמשלב ריצת שטח בפרדסים של רמת השרון עם ריצה ברחובות העיר,שטח מישורי לצד ירידות ועליות, הארגון של המרוץ הוא  פשוט מצוין והאווירה בו נפלאה, לפני, בזמן ואחרי המרוץ, הרבה בזכות תושבי העיר שנוטלים חלק פעיל בעידוד הרצים ובזכות כמות המשתתפים הגדולה. המרוץ מהווה הכנה מצוינת לכל מי שרוצה להשתתף בחצי מרתון או במרוצים אחרים בהמשך. מרוצים נוספים שאני אוהב הם:  ומרוץ הרצליה שנערך במאי, אשר האטרקציה הגדולה שלו היא הריצה על כביש איילון, ומרוץ עמק חפר שנערך כולו בשטח.

על ההבדל בין מרוץ לאימון

אני מניח, שיש לא מעט שתוהים מה ההבדל בין מרוץ לאימון, לכאורה אפשר להפוך כל מרוץ לאימון, כל מה שצריך זה לרוץ את אותו מרחק ובאותו המסלול. לכאורה זה נכון, אך שום דבר מבחינת האווירה באימון לא דומה לזו שחווים במרוץ. זה מתחיל בזה שלא רצים לבד אלא רצים עם קבוצה עצומה של רצים, מעשרות ועד אלפים, תלוי במרוץ, כבר הופכת את כל החוויה לאחרת, האנרגיות הן שונות לגמרי והתוצאות הן בהתאם. לכך יש להוסיף את הארגון, ממדידת הזמנים, דרך התושבים שמריעים בצד הדרך ועד המים שמחולקים במהלך המרוץ, אלו דברים קטנים שעושים את המרוצים.

לכך יש גם את העניין הטכני הקטן, אפשר להניח שמרבית האימונים שלנו נעשים באזור נוחות עבורנו, מסלול מוכר. במרוצים, לעומת זאת, אנחנו זוכים לרוץ במסלולים מגוונים, פחות מוכרים, כך אנחנו מעצימים את האתגר, הופכים את החוויה להרבה יותר מעניינת, ולומדים דברים חדשים על עצמנו ועל יכולות הריצה שלנו.

עם זאת צריך לומר, יש לא מעט רצים שכן מתייחסים למרוצים מסוימים כאל "עוד אימון", כך הם יכולים לשלב אותו כחלק מתוכנית האימונים הכוללת שלהם. אחרים מתייחסים למרוצים מסוימים כאימונים, בעיקר בגלל שהאורך שלהם לא משמעותי עבורם בנפח האימונים השבועי או החודשי. מדובר על אימונים של 5 או 10 ק"מ בזמן שהם גומעים מרחקים הרבה יותר ארוכים מדי יום ושבוע.

לסיכום, אכן קיים הבדל בין השניים, אך אין דבר אחד טוב מהשני באופן קבוע, יש מרוצים שמשתלם להירשם אליהם ויש אימונים שעדיף לא לפספס גם אם זה בא על חשבון מרוצים מסוימים.  אז בשביל לשלב את שניהם בצורה נכונה, מוטב לבדוק אילו מרוצים יכולים לשרת אותנו, לעזור לנו להתקדם וכמובן לגרום לנו ליהנות, וכך לקבל החלטה נכונה באילו מרוצים להשתתף.

שתהיה לכולם עונת מרוצים טובה ופורייה.

 

תמונה אישיתמאמר מאת לירון תמם ,

כותב תוכן עצמאי לאתרי אינטרנט, בעל אתר שירים חדשים פרי עטו.

לכל הכתבות של לירון תמם.

לכל הכתבות: בדרך למרתון ווינר טבריה חושבים על החיים