סיקור מרוץ התנ"ך

מאת: ספידי שגב אפלבאום, מדריך ריצה

שילה הקדומה ?!? איפה זה? מה זה המקום הזה? שאלתי את עצמי כשנתקלתי לראשונה בשם המקום, כפי שצויין בפרסום של מרתון התנ"ך. ברור לרץ אורבני כמוני שתחרות מעבר לקו הירוק עשויה להשמע כדבר הזוי לחלוטין. אבל כנראה שזה אחד הדברים שמשכו אותי להרשם לתחרות. לגלות מקומות חדשים על אדמת ארצנו, שלא הייתי מגיע אליהם אילולי אירועים מיוחדים כמו מרתון התנ"ך. אך מה שבעיקר משך אותי למרוץ היה הטופוגרפיה הקשה של המסלול. השיפועים האגרסיביים נראו  יותר כמו תרשים של מניה בבורסה ביום מסחר מוצלח. אין ספק שזה לא מרוץ קל ורחוק בשנות אור מריצה בפארק הירקון. גם מרתון ירושלים המפורסם, הנחשב אתגרי, אינו משתווה ברמת הקושי שלו מול מרתון התנ"ך… עבורי, זו סיבה מספיק טובה להרשם לתחרות.

מעט רקע על התחרות,  וכך זה התחיל…"וירץ איש בנימין מהמערכה ויבוא שילה ביום ההוא". פסוק זה נזכר בתחילתו של ספר שמואל בסופה של מלחמת ישראל מול הפלישתים. השליח רץ מאבן העזר (ראש העין של היום) עד לשילה הקדומה לבשר לעלי הכהן על התבוסה. הרבה לפני שפידיפידס רץ מהעיר מרתון לאתונה. כידוע פידיפידס התמוטט ומת מיד לאחר הריצה. כנראה שלפי הכתובים הרץ מרתון היהודי הראשון שרד את הריצה בכל זאת. לאחר מלחמת ששת הימים נמדד המרחק בין הערים ע"י יוסף יקותיאלי, מייסד המכביה, ולהפתעתו המרחק שנמדד היה בדיוק 42 ק"מ. אילו ממצא חשוב זה היה מתגלה לפני שריצת המרתון המודרנית הראשונה יצאה לדרך, אולי כבר אז היתה נקראת התחרות ריצת התנ"ך.

זה נתן את הטריגר לשחזור המאורע ההסטורי על אדמתנו. כמו בכל מרתון ישנם גם מקצי ביניים כשכולם מגיעים לקו הסיום בשילה העתיקה. המקצים כללו 5 ק"מ עממי, 15 ק"מ, 21 ק"מ בנוסף למרתון.

המרוץ אורגן על ידי חברת מרתון ישראל, השותפה לייזום, לשיווק ולהפקה של כמה מהאירועים הגדולים והידועים בארץ כמו מרתון תל אביב הראשון, מרתון ירושלים, המרתון המדברי באילת וכן אירועים חשובים נוספים בתחום הריצה והאופניים. מרתון ישראל מביאים עמם יזמות וחדשנות באירועי הספורט לקהל הרחב.

גם במקרה של מרתון התנ"ך, מעבר להפקה, החלק המשמעותי של האירוע בא לידי ביטוי בבניית הקונספט ובאסטרטגיה מתוך מטרה לייצר אירוע בינלאומי המביא תיירות לישראל.

בניגוד למרוצים אחרים שבהם מתחילים ומסיימים באותה נקודה, כאן נוסף אלמנט לוגיסטי מורכב יותר של הסעות מנקודת התכנסות לעמדות הזינוקים במקצים השונים ובמשך החזרה מקו הסיום לנקודת ההתכנסות.

הריצה נעשית על ציר מרכזי סלול היטב כשמסביב נוף עוצר נשימה, גבעות ירוקות ושוממות, אין נפש אדם, אין בניינים גבוהים שמסתירים את הנוף, רק טבע במלוא הדרו. לפתע אתה מתחיל להבין שאולי באמת נסעת בתוך מנהרת הזמן אחורה לתקופות קדומות יותר…כמה שזה רחוק מהנוף השגרתי של מרכז הארץ. הקילומטרים האחרונים נעשים במגמת עליה שהולכת וגדלה עד לנקודת הסיום דרך שער מעוצב בסגנון עתיק יומין במתחם הכולל אקספו והפעלות למשפחה ברוח תקופת המקרא. בהחלט מאורע יוצא דופן.

התחרות שלי היתה הצלחה בפני עצמה. למרות שאני נוטה תמיד להתחרות במקצים של חצאי מרתון ומעלה, בחרתי הפעם דווקא במקצה ה 15 ק"מ במטרה לשמור את הרגליים למרוץ האולטרה קצרין המתקיים בעוד שבוע. כאמור, הזינוק שלנו היה מתוכנן מהעיר אריאל אל שילה הקדומה. עקב סגירת כביש 5 ביצע האוטובוס עיקוף ארוך והגיע דקות מעטות לפני הזינוק של המקצה. על מנת לאפשר לנו להתארגן עם מעט אוויר, הוחלט בתבונה לפצל את המקצה לשני זינוקים.

מזג אויר קודר וחורפי אך לא קר מדיי קיבל את פנינו, כשעמדנו על קו הזינוק. העננים נראו מבשרי רעות ולמעט זרזיף קטן בחלק מהתחרות, מזג האויר היה יבש למדיי, למעט הרוחות החזקות שליוו אותנו.

ביחד איתי זינקו עמיתיי, שחלקו עמי את הפודיום הכללי. היילה סטאין, שיאן ישראל בריצת מרתון בכל הזמנים, ויובל אילוז שהיה ממצוות ההפקה של האירוע.

הק"מ הראשונים של התחרות היו במגמת ירידה ארוכה ומתמשכת. מעין חימום רגליים לקראת ההמשך. למרביתנו, הירידה בעייתית בגלל מדרך הרגל הנוטה לכיוון העקב. הדבר יוצר עומס על הארבע ראשי ההופך לבולם זעזועים. ככל שהירידה תלולה וארוכה יותר כך גם השריר מתעייף. בנוסף, ריצה מהירה מדיי למי שלא רגיל עשויה, מעבר לסכנה של אובדן שיווי משקל ושליטה (שקשור בעייפות השרירים), לעייף את הרץ ולגבות מחיר כבד של בזבוז מאגרים אנרגיה חיוניים להמשך התחרות. לכן מומלץ לרסן את המהירות ובמקביל להטות את הגוף מעט קדימה עם גב זקוף ולגלגל את הרגליים. זה טיפ חיוני למי שלא מתאמן באופן קבוע בירידות.

כמובן שלמנוסים יותר ריצה נכונה במדרון תלול יכולה להיות יתרון בולט על פני המתחרים. זה בדיוק התחום שבו אני מרגיש טוב ומנצל את היכולות שלי לברוח קדימה…נו טוב למעט היילה, שעשה את זה יותר טוב ממני ופשוט ריחף בקלילות מפליאה ולאט לאט התרחק קדימה. זה ההבדל בין מקצוען לחובבן. כעת היה ברור לי שאני חייב לשמור על המקום השני בכל מצב. ידעתי שאני לוקח הימור מסוכן בירידות וכנראה אשלם איך שהוא את המחיר אחר כך. הטקטיקה שלי היתה ליצור פער ולאחר מכן וייצב את המהירות שלי במישור ובעליות בקצב קבוע ובאזור סף צריכת החמצן המירבית שלי, לא יותר מזה. קיוויתי שהפער לא יסגר וניסיתי בכל זאת לשמור עוד קצת כוח ברגליים לספרינט סיום במידה ואצטרך, מניסיוני הרב.

אוי…העליות הללו נראו אין סופיות. לא משנה כמה אתה נערך בתודעה ובהכנה המנטלית לקראת התחרות, עדיין, עד שאתה לא רץ את העליות, אתה לא יודע למה לצפות. יתרה על כך, עוד לפני שאתה מסיים את העליה אתה כבר מבשל בראש את המחשבה שעדיין מחכה לך העליה האחרונה שמוציאה לך את שארית הכוחות לפני קו הסיום. אם כבר אתגר אז עד הסוף!

מדי פעם נתתי מבט חטוף אחורנית לראות מה הפער ולקוות שאין הפתעות. החלטתי להוריד מעט את הקצב בקילומטרהאחרון ברגע שהבנתי שהמקום השני שמור לי ואין סיבה לסחוט את עצמי עד הקצה. יש לי תחרות נוספת ארוכה יותר שבוע הבא. עדיין, הדופק היה מאד גבוה והרגשתי שאני עם הלשון בחוץ אבל מבחינתי המרוץ נגמר. וכמו תמיד, המאות מטרים האחרונים מרגישים כמו קילומטרים.

וואו, רק חיכיתי לסיים את התחרות, אבל איזו הרגשה נפלאה. באמת! היה שווה את זה. ברגע שהדופק יורד ואתה מחזיר את הכוחות, הגוף שוכח את ה 110% מאמץ, את הרגעים שבהם הרגשת שעוד רגע אתה קורס ומתפנה על אלונקה. פתאם הכל מתגמד מול העובדה שבזה הרגע סיימת בהצלחה מרוץ קשה ומתהלך בתחושת גאווה. מילא אני, אבל אין ספק שהקרדיט מגיע לאלו שעשו את הדבר האמיתי, המרתון המלא. די במבט חטוף בגרף השיפועים על מנת להבין עם איזה אתגר קשה התמודדו. מרחק מרתון עם גובה מצטבר של קרוב ל 1000 מטר?! זה בהחלט לא מובן מאליו.

אם הבנתם בין השורות שמדובר בתחרות למזוכיסטים בנפשם או לרצים בכירים בלבד, אז התשובה היא בפירוש לא. זוהי תחרות שמתאימה לקשת רחבה של רצים, רק שדורשת אימוני הכנה בהתאם. מעל הכל, זוהי תחרות איכותית עם נשמה ויחד עם התפאורה מסביב מתקבלת תחושה מאד חווייתית. אני ממליץ בחום.

 

שלכם,
ספידי שגב

1214

ספידי שגב אפלבאום, מדריך ריצה מוסמך וינגייט וניסיון של 16 שנים בתחרויות ריצה ורכיבה בכביש ובשטח, לשעבר רוכב עילית. כיום בין הרצים הבולטים בקטגורית הגיל שלו