מרתון ת"א 2016 / אסף לב

 

בחיי חברים, זה כל כך לא קל לרוץ 42 וקצת ק"מ, הלא היא ריצת המרתון המפורסמת וכן, אתם בטח זוכרים את פידיפידס השליח האתונאי שרץ מהעיר מרתון ועד אתונה ב 500 לפנה"ס על מנת לספר על הניצחון היוני על הפולש הפרסי בקרב מרתון ונפל ולא קם יותר. אז כן, התנאים היום הרבה יותר טובים ולכולנו יש ג'לים כאלו ואחרים, נעליים, מדרסים, מאמנים, גרביי קומפרשיין, שעונים המנתרים את פעולות הלב ומודדים את המרחק והקצב ומה לא וכן, עדיין התחרות הזאת קשה, קשה מאוד.

פציעות שונות בשנים האחרונות מפרקות לי את הצורה ולא אחת אני נכשל, קם, מטפל, מתאמן, מתמודד ומנסה להיות טוב יותר ביום המחרת; העניין לגביי ספורטאי כמוני שנפצע לא אחת הוא שכל יום הוא בפניי עצמו ונורא קשה לי לחזות את יכולתי לגביי יום נתון וכן, מודה כבר כאן – נוכח עומס החיים אני לא מצליח להתאמן כשם שאני רוצה ועם זאת, אני כל כך אוהב ספורט וכן, כל כך אוהב את עבודתי כך שזה סיכון שני מוכן לקחת. כך, לפני כחודש וטיפה קרסתי במרתון טבריה הגשום עת הקרע שלי בגיד אכילס והתקצרות הגיד שם בשילוב עם המים והקור אשר הביאו אותי לפרישה מוקדמת כבר בק"מ ה16, וואלה. בינתיים שיר, קסום, רגיש ומדויק – "היכן משחקים הילדים" ? ומי מאתנו לא רוצה עוד טיפה להיות ילד . .

 

קצת אחריי 6 בבוקר אנו מחנים את הרכב ליד מתקן בטחוני אי שם במרכז הארץ ואני תוהה היכן "אין מצלמה" למען אוכל להתפנות בפעם ה 8 או ה 9 בבוקר זה ואני מבין שאני דרוך ומתרגש וזה טוב לי שאני כן עם עצמי, ממוקד ונכון אלי קרב לקראת מרתון ת"א אותו רצתי רק אתמול, אבל כן, עברה שנה, וואלה, הזמן עף. אנו מתחבקים קצת לפני קו הזינוק עם ספורטאי הקבוצה – אורית ואיל – שרק לפני חודש וחצי עשו מרתון נהדר בטבריה ויוצאים לדרך. לא יודע, היה לי שקט, כמעט ולא היו מעודדים בדרך ונדמה היה שת"א רק הלכה לישון ושאשקרה הרחובות שוממים, שקטים ולא מגלים עניין של ממש בנו, הרצים. בכלל, בשנים עברו תמיד היו להקות רוק מגניבות כאלו, צעירות, בועטות שבסוף הסולו, הסולן אומר: "אימא תביא לי מים בבקשה . . ."השנה, היה לי די שקט וכך, מצאתי את עצמי רץ 10 ק"מ בקצב הכי קל שיכולתי על מנת לחוש את המסלול ולהיות קשוב לפציעותיי המגוונות. לאחר 10 ק"מ חשתי טוב והתחלתי לרוץ מהר באזור ה 5 דק" לק"מ וכך חשתי היטב עד הק"מ ה30 וכן, ידעתי שאסור לי להיות יותר מדי זמן על המסלול – הרגליים שלי לא יעמדו בזה וכך, מצאתי את עצמי רץ מהר, נהנה ומבסוט עד, כאמור, נקודה זו בה התחלתי להרגיש פציעה ישנה ומוכרת בשריר התאומים "מרימה את ראשה". דוחף 2 כדורי מלח, 2 ג'לים, שותה המון מים ולא עובד לי ולא עובר. מנסה טיפה לשיר, הופך את הכובע – מנטרה שעובדת לי הרבה פעמים – ושום דבר, "גורנישט".

 

ק"מ 34 מגיע ואני מזהה שאני לא יכול להמשיך לרוץ ועוצר בפעם הראשונה בתחרות, מנסה לשחרר את השריר, מרים ראשי לשמיים וכלום, הולך עוד טיפה כאשר אני מזהה את הפייסר של 3:45 שע' הולך ומתרחק ממני ואני נעצר ממש בק"מ ה36 שם נקרית על דרכי חוויה מדהימה ובה השריר נתפס בצורה כזו שאתה לא יכול לעמוד על הרגליים יותר ואתה פשוט נופל כמו לולב מתחת לעמדת המים . . . וואלה – תראו איך זה נראה אצל טניסאית נפלאה שבחיי חשבתי עליה וזה נתן לי המון כוחות. אנשים מהקהל מסתכלים עליי ושואלים האם צריך עזרה ואני כמו מאפן – פתאום נהייתי ביישן – אומר שלא, "הכול בסדר" אבל אז אני מגלה שאני לא יכול לזוז ושהיתפסות השרירים מתחילה לטייל לי בגוף והמפשעה, השוקית ברגל השנייה, הצד ואני מזהה נקודה מוכרת לי: "על הקצה". בדיוק אז מגיע המלאך שלי, לא מכיר אותו, בחור שנראה בריא כזה, ספורטאי בטוח ואני מזהה שכתוב לו על הגופייה "כפר ורדים" ואני מיד רוצה לשאול אותו האם הוא מכיר את גלעד שליט כמו שפעם כשהיינו ילדים, כל אחד מדימונה היינו שואלים האם הוא מכיר את יוסי בניון . . . ובדיוק אז אני נזכר שפגשתי לפחות 10 אנשים שאמרו שהיו עם בניון בכיתה . . . לא מצליח לדבר וצועק מכאב כאשר הוא מקפל לי את הרגל ואז מגיע גם חובש שאומר שאין בעיה להתפנות והאמבולנס פנוי למדי . . .לא רוצה אמבולנס, לא רוצה פינוי, רוצה להמשיך להתמודד והמלאך שלי להיום – תודה שוב בנאדם אם במקרה תקרא כתבה זו ואז אני שואל אותו אם אלך מכאן ועד הסוף האם אספיק להגיע עד ה cut off time וכפר ורדים אומר שזה גבולי. שניהם עוזרים לי לקום ומחזירים אותי למסלול, אני מדדה, גמור, מרגיש רע, הדופק פתאום קפץ לשמיים ורוב יכולותיי נלקחו ממני וטיפה באגרסיביות היום.

 

ק"מ 38 ואני עוצר בפעם ה 5 לערך, הדופק לא זורם ושריר התאומים שלי בכל זמן נתון מתחיל "לדבר" ולשדר לי אזהרות כאלו שאנו כבר מכירים אחד את השני 46 שנה ואני יודע שאתו לא כדאי לי להתעסק ועובר להליכה כל רבע שעה לערך, אחרת לא אחזיק מעמד. מעמיס על עצמי עוד ג'לים, עוד מים, מלא אנשים טובים באמצע הדרך זורקים מילת עידוד, ילדים נפלאים נותנים לך "כיף" בדרך ואתה מבין שאתה חייב לרוץ, אני רוצה לרוץ, רוצה את המדליה הזו, היום לא אוותר לעצמי, כך או אחרת אני מגיע לקו הסיום ואז כבר נכנסים לפארק הירקון ואני מזהה שאני איזה עשרים דקות אחרי 4 שעות ויודע שחייב לחתור ולהתמיד ולהגיע כבר לקו הסיום כאשר משתלבים במסלול עם אלו שרצו 5 ק"מ ומשם ידעתי כבר שלא אעצור יותר.

 

מדליה מרתון תאקו הסיום הוא קו מתוק ואני תוהה האם זה שטיח של צוקי, גיסי  red carpet או שזה סתם שטיח ומה שלא יהיה אני חש מאושר, חש מנצח, מחייך, מבסוט, גאה . . . חיבוק לאורית ואיל, טיפה מתיחות וקדימה, המסע האינסופי אל עבר הרכב .

 

לא יודע למה, מלא אנשים שחסרים לי ליוו אותי היום במרתון: דודה שלי המדהימה, מירי, שהייתה חברה מדהימה, סבא שלי שהחזיר ציוד לפני שנה והיה אח וחבר ובכלל, מלא דברים של חברויות, נערות, שובבות ולא יודע, אולי אני טיפה מזדקן . . . אז לכל אלו ולכל האהובים, הספורטאים והאנשים הנפלאים שמקיפים אותי מוקדש השיר ואולי בכלל המאמר הזה; בבקשה אביב, הנה זה מגיע:

 

אסף לב, מאמן טריאתלון ומאמן מנטאלי לספורטאים. ספורטאי פעיל, מרתוניסט, בוגר מכון וינגייט; יזם ומאמן את הקבוצה המופלאה של האנשים: "רצים עם אסף" ונהנה מכל רגע. במהלך לימודי לתואר שני במנהל עסקים, ראיתי מקרוב המון אנשים עייפים שצריכים משהו שיזין אותם, תחושה טובה, אנרגיה חיובית – משהו מעבר שיאפשר להם לא רק להתמודד, אלא לשגשג בכל תחום בחיים; בדיוק אז הבנתי את מקומי ותפקידי כאן: לאמן ! גופנית ומנטלית ולחדד ולשפר את ההלימה ביניהם.