מרתון ניו יורק פרק 1: איך מגיעים לשם בכלל?

מרתון ניו יורק

פרק 1: איך מגיעים לשם בכלל?

או: מישהו התלונן על מחירי המרתונים בארץ?

 

מה כל כך מיוחד במרתון בחו"ל? התשובות מגוונות בערך כמו מספר התחרויות ברחבי העולם. מה גם שאנחנו כישראלים שמרגישים קצת "כלואים" במדינה הקטנה שלנו, עם כמות מרתונים שנתית שאפשר לספור על אצבעות יד אחת, ממצים מהר את האפשרויות. ואם יש למישהו תלונות על העליות של ירושלים או הרוחות בטבריה או חוסר הפרגון בתל אביב, האפשרויות נגמרות מהר יותר.

יש כאלה שעושים את הסיפתח בחו"ל, אבל אישית הרגשתי שאם כבר השקעתי והזעתי בכבישי ובשבילי הארץ, מן הראוי שאת המרתון הראשון שלי אעשה כאן. וככה, שלוש שנים אחרי שהתחלתי לרוץ, רצתי את מרתון ירושלים, ושנה אחרי זה את תל אביב…

ואז התחשק לי מרתון בחו"ל.

במקום להתחיל בקטנה, החלטתי ללכת על כל הקופה – מרתון ניו יורק.

במבט ראשון זה היה נראה חסר סיכוי כבר מההתחלה: לניו יורק לא נרשמים "סתם"; פה יש ועדת קבלה ששמה את הפקולטות לרפואה בארץ בכיס הקטן. אבל התחשק לי להרגיש בגוף ראשון את התחושה של מרתון גדול באחת הערים הכי מרתקות בעולם. אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים, והתמונה של אלפי רצים חוצים את גשר וראזאנו מסטאטן איילנד לתוך ברוקלין בהחלט עשתה לי את זה.

אז התחלתי לסנן את האפשרויות. אופציה אחת היא להתקבל על סמך זמן (בקטגוריית הגיל שלי, לסיים בשנה האחרונה תחרות חצי מרתון ב-1:32:00 או מרתון ב-3:14:00… סורי, אין מצב כרגע, הלוואי שיכולתי להתהדר בזמנים כאלה). אופציה שנייה היא הגרלה (קודם כל תשלם 11$ שלא יוחזרו בשום מקרה, ואחרי זה תתפלל חזק שהשם שלך יעלה בגורל מתוך עוד עשרות אלפי רצים).

וגם אם נגיד שהצלחת לעבור את המשוכה הראשונה, להרשם על זמן או בהגרלה, מגיע שלב המחיר: כדי להרשם למרתון ניו יורק צריך להפרד מלא פחות מ-347$, שזה 66$ יותר מהעלות ב-2015! מישהו עוד רוצה להתלונן על מחירי המרתונים בארץ?…

אופציה שלישית היא להרשם דרך חברת תיירות ספורט. זאת אופציה לא זולה בכלל, אבל היא מבטיחה לך מקום במירוץ שאחרת לא היית מצליח להגיע אליו.

יש גם אופציה רביעית, והיא לרוץ למען גיוס תרומות – ובינינו, אם כבר מדברים על הרבה כסף, לפחות שזה יילך למטרה טובה. יש עשרות ארגונים ועמותות שאפשר להרשם דרכם, ולקבל מקום מובטח במירוץ תמורת הזכות להתרים סכום לא מבוטל של דולרים למטרת צדקה. כמעט הרמתי ידיים, אבל ידידה טובה מניו יורק שלחה לי לינק לעמוד המירוץ של "משפחה אחת" – ארגון יהודי שתומך בדרכים מגוונות בנפגעי טרור בארץ ובמשפחותיהם. יצרתי איתם קשר והם היו מאד נחמדים: הם יארגנו לי מקום מובטח במרתון ואני מתחייב לגייס עבורם תרומות בסך 3000$ מינימום. אם עד המירוץ אני לא מצליח לגייס את כל הסכום, אני צריך להשלים את החסר בעצמי.

קלי קלות.

דיברתי עם כמה אנשים שעשו דברים דומים – מישהו שמתרים מדי שנה לאלי"ן במסע האופניים "גלגלי אהבה", מישהי שטיפסה את הקילמנג'רו והתרימה עבור Team Shalva – והם הרגיעו אותי שזה לא כזה סיפור, וכל אחד ישמח לתרום, והיום עם הרשתות החברתיות זו בכלל לא בעיה להגיע להרבה אנשים. אחרי שיחה איתם אמרתי לעצמי שסתם נלחצתי, ושלגייס 3000$ זה טיול בפארק. עכשיו רק נשאר לי להתמודד עם העובדה הפשוטה שאני אישית לא "טיפוס של אנשים", והייתי מעדיף עקירת שן בינה בלי הרדמה מלבקש מאנשים לתרום כסף כדי שארוץ…

התלבטתי ביני לבין עצמי (ועם אשתי) עוד כמה ימים, והגעתי להחלטה – נרשמתי למרתון ניו יורק, והתחייבתי לגייס תרומות עבור "משפחה אחת".

מהר מאד גיליתי כמה דברים מעניינים:

  • יש המון אנשים טובים שם בחוץ.
  • הרבה אנשים באמת רוצים לתת, רק שצריך להזכיר להם. מי שלא נעים לו לנדנד, יישאר בסוף בלי תרומות.
  • מזל שאני גר ברעננה ומכיר הרבה אנגלוסקסיים, כי הקטע הזה של "לרוץ למען מטרה" זה משהו שישראלים פחות מתחברים אליו (במקרה הטוב. במקרה הפחות נעים, מישהו שפניתי אליו כתב לי "פחחחחחח, מה אתה רוצה ממני?! אתה רוצה לרוץ, תרוץ!").
  • הרבה אנשים נרתעים מתרומות בכרטיס אשראי, או נלחצים מהצורך לעבור כמה מסכים ולמלא פרטים אונליין. וזה לא רק מבוגרים.
  • למרות שהסברתי לאנשים בצורה הכי מפורשת שהכסף לא מגיע אלי בכלל, אלא הולך ישירות לארגון החסד, הרגשתי לפעמים שהיו כאלה שלא ממש האמינו לי.

תוך כמה חודשים הצלחתי לעמוד ביעד ההתרמה המינימלי, ואפילו לעבור אותו. התחלתי לקבל מיילים שבועיים ממארגני מרתון ניו יורק, שהעלו אצלי את מפלס ההתלהבות כאילו אני כבר שם. אנשים שתרמו עבורי שאלו אותי מפעם לפעם אם אני כבר "אחרי" או לא… ואני רק בשלב הראשון של האימונים לקראת היום הגדול.

 

Tlv-דויד-פלברגדויד פלברג

בן 53, רץ בקבוצת "גם וגם-רצי גונן" רעננה

כותב בלוג עצמאי: בעיקר אופטימי

 

המשך בפרק 2: כעבור 3 חודשים – מסיבת רחוב באורך 42.2 ק"מ.