מסע אחד מדברי של 100 ק"מ / אלי ביל

אני אלי ביל, בן 45, נשוי לאהובתי ארלט ומגדלים יחד 4 ילדים.

בסוף דצמבר 2015 השתתפנו אשתי ואני בסדנה של אלון אולמן. בעקבות הסדנה הזו הצבתי לעצמי מספר מטרות שכולן היו מטרות שריגשו אותי, הפחידו אותי ולא היה לי מושג איך אני הולך לבצע אותן.

האחרונה שבהן היתה ריצת 100 ק"מ ממושב פארן עד אילת ב 16.11.17

מקצה זה הוא למעשה היום השלישי של אולטרה מן רידלי ישראל  ע"ש סגן אבי פישר ז"ל (על התחרות כתבנו בעבר. תוכלו למצוא אותה כאן)

התחלתי ללמוד את נושא האולטרות ממאמרים באינטרנט. קיבלתי טיפים מרצי אולטרה מנוסים ובסופו של דבר בניתי לעצמי תוכנית אימונים בת 5.5 חודשים.

בשיא האימונים הגעתי ל 11 שעות ריצה שבועיות.

במשך 5.5 חודשי אימון רצתי סך הכל  1282 ק"מ.

היום שלפני..

מגיע באוטובוס לפארן.

2 ק"מ הליכה עד למושב מאפשרים לי לנשום את אבק המדבר ולהרגיש קצת את השטח.

במושב עצמו אני פוגש את החבר'ה של האולטרמן שסיימו את יום הרכיבה השני.

אני מנצל את הערב לטיפול הילינג קצר שמעלים לי את הכאב בשריר תפוס, אוכל ארוחת פסטה מסורתית ומנסה לתפוס קצת שינה ולהרגע מהאתגר שמחכה לי ביום שלמחרת.

יציאה למסע של 100 ק"מ

תחילת המסע:

04:00 בבוקר. זינקנו 7 אנשים. בתוך דקות -  5 נעלמו בחושך ונותרנו אלכס זינגר ואני.

במרוצים למרחקים כאלו, יש בד"כ אסטרטגיית ריצה/הליכה והאסטרטגיה שלי היא לשלב 5 דקות הליכה אחרי כל 30 דקות ריצה.

הלילה קר וחשוך ללא אור ירח ולמרות שהמסלול משולט ומסומן בסטיקלייטים , אלכס שומר עליי שלא אלך לאיבוד.

לקראת 6 בבוקר השחר עולה. 15 ק"מ מאחוריי ושער הזינוק של מקצה 85 ק"מ לפניי.

בשער הזינוק מחכה לי חנן כהן רכוב על אופני שטח והוא זה שילווה אותי במרוץ על אופניים. רק בדיעבד הבנתי כמה הליווי הזה היה חשוב עבורי ותרומתו לא תסולא בפז.

נקודת ה 45 ק"מ.  

מזג האוויר נעים,הנוף המדברי יפה ואני מרגיש מצויין. תחנות ההזנה (שממוקמות לאורך כל המסלול במרחקים של 10 ק"מ זו מזו ) עמוסות כל טוב ומתנדבים חייכנים עוזרים לי למלא את תיק המים.

לאחר הנקודה הזו אלכס ואני נפרדים. הוא מעלה קצב ומתקדם הלאה.

החום מתחיל לעלות ובתחנה ההזנה של 55 ק"מ אני ממלא את הכובע בקוביות קרח ומצנן את עצמי מעט.

עוד 10 ק"מ מאחוריי . סה"כ 65.

החום  עולה ומד הטמפרטורה עומד על 37 מעלות ומתחיל  הקטע האתגרי של שטח חולי וטיפוס בהרים.
קטעי ההליכה שלי הולכים ומתארכים אבל הנה..נקודת ה 75 ק"מ קרובה מתמיד ומרחוק אני מבחין  בשני מבוגרים ושני ילדים רצים לכיוון שלי. לאחר כמה שניות אני מזהה אותם (תודה משפחת פלד J ) והם מלווים אותי כמה עשרות מטרים ומעבירים לי המון אנרגיות שאני כל כך זקוק להם.
למרות הקושי, אני מרגיש בסדר. ההקפדה על תזונה מסודרת ושתיה בהחלט תורמת לתחושתי הטובה.

75 ק"מ מאחוריי ואני ממשיך הלאה . הקושי כבר ניכר והעייפות גדולה. לא רחוק מהתחנה של ה 85 ק"מ מגיח הרכב של מנהל התחרות שמזכיר לי שעוד שעתיים מסתיים המירוץ.  הקאט-אוף כבר קרוב מאד..הוא נראה קצת סקפטי שאעמוד בו אבל אני יודע משהו שלא ידוע לו..שאוטוטו, בתחנה של ה 85 ק"מ, אני אפגוש את אשתי וחברים טובים שהגיעו לרוץ איתי  עד לנקודת הסיום.

תחנת 85 ק"מ. אשתי, והחברים שבאו לרוץ איתי עד הסוף..

אשתי רצה לכיווני, מחבקת אותי ובוכה מהתרגשות. החברים כולם בתחנה. מחכים רק לי.

הם רוצים לעצור לחיבוקים וצילומים, "בואו -  אין זמן" אני אומר להם, יש cut off  לעמוד בו.

ממשיכים לרוץ

15 ק"מ אחרונים לסיום !

ק"מ 96 – צמוד למעבר רבין  - ניידת חוסמת את הדרךבגלל חפץ חשוד. עיכוב קטן, מקבלים אישור מהמשטרה וממשיכים

מתקרבים לשער הסיום, טיילת אילת עמוסה אנשים, שמעודדים אותי בזכות לחץ פיזי מתון שמפעילים עליהם החבר'ה..."100 ק"מ" הם צועקים לי..

שער הסיום:

האדרנלין בשיאו, חוצה את קו הסיום עם חיוך ענק !

עכשיו אפשר לנשום לרווחה !

עמדתי ב cut off פחות 3 דקות: 14:57 שעות.

100 ק"מ !

עונדים לי מדליה

עשיתי את זה !

 

100 ק"מ זה מרחק לא נתפס,

בדקתי בגוגל, המרחק מת"א לחיפה 92 ק"מ, המרחק מת"א לבאר שבע 112 ק"מ.

טקס הסיום:

בטקס הסיום הכריז נוני, מנהל התחרות: "כדברי וינסטון צ'רצ'יל – רק ההפך – במרוץ הזה , מעולם לא עשו רבים כל כך עבור מעטים כל כך".

והוא כל כך צודק, צוות ענק של אנשים ומתנדבים שהפכו את המרוץ הזה לכל כך מיוחד.

תודות:

לאשה של חיי ! לאחת והיחידה ! לאהובתי ! אשתי  ! ארלט – כלום מזה לא היה קורה ללא התמיכה שלך, על הבקרים שהערת אותי לרוץ כשהייתי עייף, על פרגון המנוחה כשחזרתי מארוכות ועל כל מה שאת ! תודה!

תודה לכל מי שהתווה לי את הדרך, לחנן על הליווי באופניים  , לחברי נבחרת 18 האלופים שרצו איתי ב- 15 ק"מ האחרונים, למארגנים ולמתנדבים ולכל מי שהיה שם בשבילי.

בלעדיכם לא הייתי מסיים את המרוץ , אתם חלק מהניצחון שלי!