מחר לכוון שעון 4:50, בסדר?

 

4:50 לפנות בוקר, ההשכמה הטלפונית שוב פועלת.

יש שיגידו 4:50 בלילה.

כבר ארבע שנים 4:50 בבוקר בין פעמיים לחמש פעמים בשבוע.

סוף שבוע, אמצע שבוע, קר, חם, גשום, רוח,

יש אור, השמש עוד ישנה, לא משנה מה,  4:50 בבוקר.

 

ארבע שנים ועדיין המאבק על היציאה מהמיטה לטובת היציאה לריצה הוא כל כך מוחשי.

ארבע שנים שכל בוקר ב4:50 אני שואל את עצמי: באמת????

ואחרי שעה ריצה, פתאום התשובה ברורה, כן באמת!!!

ועדיין כל כך קשה.

יש משימות, יש מטרות שמציבים, יש יעדים שרוצים להשיג, יש תוכניות שרוצים להוציא אל הפועל.

אבל תמיד יש את המכשול הזה 4:50 בבוקר.

השעה הזאת מלווה אותך כל הזמן.

ערב קודם צריך להספיק הכל מהר, להיכנס לישון מספיק מוקדם, בכל זאת 4:50 בבוקר.

וביום שאחרי ריצה, פתאום בצהריים מרגישים שהגוף קורס מעייפות, כי בכל זאת 4:50

אני מוקף באנשים שעושים את זה יותר זמן ממני, יותר פעמים בשבוע ממני והכוונה היא ל4:50 כמובן.

ובכל זאת אני שואל את עצמי, להם זה נראה נורמלי, להם זה נראה סביר? בכל זאת 4:50.

מי שלא יוצא לפעילות, בטח כבר מזמן החליט שאני סוג של אדם לא שפוי, בכל זאת 4:50

כל כך הרבה פעמים אמרתי לעצמי שדי, שאני כבר על הגבול,

אבל אז, שוב 4:50 השעון מצלצל, הגוף שוב מגיב לפי הקצב.

תה ועוגייה, טייץ נעלים, חגורת דופק, שעון והופ עשרה ק"מ עברו.

מי שלא חווה את זה, לא יבין את זה

מי שעושה את זה לא יכול בלי, בכל זאת 4:50

בכל יום שאני לא 4:50, אני מקנא בכל רוכב אופנים או רץ שאני רואה בדרך,

ביום שאני 4:50 אז כל אחד כזה נראה כמו שותף לדרך.

כנראה שהוויכוח הפנימי על 4:50 לא יפסיק אף פעם,

אני מקווה שאני אצליח להיות תמיד בצד של 4:50,

אחרי הכל, התחושה ברגע שאחרי היא כל כך טובה שזה לגמרי שווה את זה.

אז מחר לכוון שעון 4:50, בסדר?

 

מאת: אסף מיכאלי.

אסף מיכאלי - מרתון ראשון שלי
בסוף המרתון הראשון שלי זמן סיום 3:44:52 הגשמת חלום בעבודה קשה זה כיף… אסף מיכאלי