לקראת המרתון המדברי באילת – המרתון הראשון שלי!

שמי – קרן פוטרמן ואם הייתם אומרים לי לפני כשנה שבתקופה זו אהיה באימונים למרתון הראשון שלי – מדברי , הייתי אומרת שזה בלתי אפשרי, לא הגיוני בעליל וממש לא אני !

קצת על עצמי – אז אני אמא ל-3 מופלאים, נטורופתית, טבעונית וממש אוהבת לרוץ בשטח .עד לפני כשנה וחצי הנישה שלי היתה רכיבה בשטח, האופניים היו לי לכנפיים ואז הגיע החורף, הגשם והחלטתי לעשות שילוב של ריצות ולאט לאט התחלתי להתאהב.

חום יולי – אוגוסט ואני מתאמנת בשיא המרץ, תוכנית אימונים מדוייקת ורצינית עפ"י הנחיות של "המאמנת" וה"מנטורית" שלי לריצה, עופרה, שגם איתה הפגישה מקרית – לא מקרית .
קמתי בבוקר מוקדם, יום אימונים שיגרתי נפתח עם משקה כלורופיל וספירולינה. עלינו להר איתן במטרה לרוץ 16 ק"מ. עד אפריל האחרון רצתי תמיד לבד ופתאום התוודעתי לריצות המשותפות.

התחלנו לרוץ ובמקום 16 ק"מ מצאנו את עצמינו רצות 20 ק"מ. זו הייתה הפעם הראשונה שרצתי מרחק כזה ותחושת ההישג היא עצומה. זהו עבורי יום מכונן – משהו בחיי עומד להישתנות והקילומטראז' מכאן ומעלה  …
עופרה ועמית שותפי לריצה אמרו: " עכשיו עשית חצי מרתון, תתאמני למרתון, את מסוגלת ." ואמרתי לעצמי – טוב, ארוץ איתם ואתאמן, אני אוהבת את הריצות והחברה אז , למה לא?!". וכך התחילו להם האימונים ומהר מאוד ההרשמה למרתון המדברי באילת… בראש כל הזמן עברה המחשבה שתמיד אוכל להחליט לרדת לחצי אבל היום בנקודה הנוכחית בו אני נמצאת, אני מבינה שזה לא הגיוני .
עם הארוכות הגיע הצורך בהתאמת התזונה לעניין ואז נכנסה לפעולה הנטורופטית שבי – מה לאכול לפני האימון, מה בזמן האימון ולאחריו  … כמובן שלאט לאט הגוף מתרגל ומסתגל להוצאת האנרגיה הגבוהה, לאכילה המוגברת, לשיחרור הרעלים לאחר הריצות; זו תורה שאני לומדת אותה בגופי ובנפשי והדבר מרתק אותי יותר ככל שאנחנו מתקרבים אל עבר המטרה.

שנת 2015 תסתיים ככל הנראה בנקודת ציון מפתיעה ופתח לבאות.

שמי קרן ואני אוהבת לרוץ ריצות ארוכות ♥