חלום אתיופי / דרור גרשון

החלום נולד לפני כשנה כשמוטי מזרחי, מאמן קבוצת הריצה של M&M, חזר מאתיופיה עם משלחת רצים מצומצמת ושפע של חוויות. ברגע זה נפלה ההחלטה, בשנה הבאה רגע לפני מרתון טבריה, אני מצטרף למחנה האימונים.

כך היה, בחודש נובמבר השנה, מוטי ארגן מחנה לכ-40 איש לפרקי זמן שונים, משבוע ימים ועד ל- 3 שבועות. אני הצטרפתי ל-15 יום.

דרור גרשון_2

 

נחתנו בשדה התעופה של אדיס אבבה ללא ציפיות כלשהן, בכל זאת אתיופיה משתייכת למדינה מהעולם השלישי, העמסנו את המזוודות על המיניבוס ויצאנו לדרך, לעיירה בשם "סולוטה" (SOLUTA), העיירה שוכנת בגובה של 2600 מטר.

 

העיר צפופה וסואנת, מתגוררים בה כ- 9 מיליון איש, הכבישים רועשים ועמוסים מאוד, נושמים את פיח הרכבים, הרמזורים והתמרורים בגדר המלצה בלבד והנהגים אללה יוסטור, כולם נדחפים והמנצח, בעל הרכב הגדול ביותר. בדרכינו הבחנו בשורה של צריפים המשמשים אם לחנויות ואם למגורים, הנשים המבוגרות סוחבות על גבן עצים במשקל של עשרות קילוגרמים איתם הן הולכות מסלול של מספר קילומטרים פעמיים ביום וכל זאת עבור 80 ביר (16 ₪).


דרור גרשון image001
עם הגיענו לעיירה בה שוכן המלון YA YA Village הנמצא בבעלותו של מי אם לא היילה גבריסלאסי "הקיסר" האחד והיחיד. ה"קיסר"  שהחזיק כמעט בכל שיא אפשרי בריצות ארוכות. גבריסלאסי התגלה כאדם חביב ומיוחד מאוד, נחמד, חייכן, סבלני לכולם, מצטלם עם כל אחד ואף רץ איתנו פעם אחת. בשנה הבאה הבטיח שתוקם בריכה, מסלול ריצה משובח ומתקני ספורט נוספים.

 

דרור גרשון_3

 

המלון מצויד בכל טוב, חדרים מרווחים ומצוינים, מים חמים, אינטרנט אלחוטי (שעובד לפי הקריזות שלו), אוכל מצוין, אמבטיית קרח, סאונה, עיסויים וחדר כושר.

 

 

 
לאחר ארוחת בוקר מאוחרת ומנוחה קצרה, יצאנו אחה"צ בפעם הראשונה לריצה קלה באזור המחנה. כבר בתחילת הריצה, אני מבין שזו לא הולכת להיות ריצה קלה, מסתכל על השעון ורואה שאני רץ בקצב 06:00 ומתנשףףףףף, מה קורה לי ??? אני מבין שהגוף שלי פשוט צריך להסתגל לאט לאט לריצה בגובה כזה.

דרור גרשון_4הקושי הזה חזר כמעט בכל הריצות שלי בשני הקילומטרים הראשונים גם בהמשך האימונים.

ההסתגלות לריצה בגובה היא מאד אינדיבידואלית, היו רצים שכבר לאחר יום עד יומיים היו מסוגלים לרוץ אינטרוולים מהר מאוד ואילו אחרים בשבוע הראשון רצו רק ריצות קלות.

השגרה היומית שלנו החלה בהשכמה מוקדמת בבוקר לאימון ריצה, בקור מקפיא (לפעמים 6-7 מעלות ובהמשך היום מתחמם ל-22 מעלות). בסיום האימון נכנסו לאמבטיית קרח, ארוחת בוקר, עיסוי, מנוחה, אימון חיזוקים בחדר הכושר, ארוחת צהריים, שנ"צ, ריצת שחרור 5-12 ק"מ, אימון פילאטיס, ארוחת ערב ולילה טוב .

דרור גרשון image004

שלושה אימוני ריצת הבוקר נערכו באצטדיון האתלטיקה של אגדה נוספת באתיופיה בשם קיננסה בקלה (אלוף העולם בריצת 10,000 מטר) ושלושה אימוני נוספים התקיימו בעיירה בשם קליטי ( KALITI).

אימוני האצטדיון כללו: חימום, תרגילי סגנון, אינטרוולים או טמפו ושחרור לסיום.

דרור גרשון_9

לצידנו רצו האתיופים, זו הייתה חוויה עצומה, ראינו כיצד כל קבוצת רצים ורצות אתיופיים מתאמנת לבדה ומבצעת סנכרון מלא ומדויק של תנועות שאר חברי הקבוצה. הם רצו בדבוקות נפרדות, רצים לחוד ורצות לחוד. כל קבוצה נחלקה למס' רמות: מהירים, יותר מהירים והכי מהירים…בקיצור כולם שם מהירים (כמעט כל אחד שתשאל שם יורד מ-31 דק' ל- 10,000 מטר- עניין של שגרה). אתה עומד ונפעם,מביט על סגנון הריצה המושלם, סיבובי הרגליים המהירים ועל המהירות המטורפת של הרצים. רק אז מבינים מדוע באתיופיה יש פס ייצור של אלופים בכל המקצים…כולם רוצים להיות כמו גבריסלאסי !!!

FullSize דרור גרשוןבעיירה קליטי, ששוכנת בגובה 2200 מטר,המרוחקת כשעה ורבע של נסיעה, רצנו את הריצות הארוכות שלנו, על כביש ארוך (כ-40 ק"מ של אדמה בצבע אדמדם) כמעט ללא תנועת רכבים, המהווה משטח אידיאלי לריצה.

היינו מגיעים לאימון במספר רכבים עם רצים מלווים אתיופיים, כל רכב דילג עם הרצים וכל מספר ק"מ חילק מים, ג'לים ומשקה איזוטוני. הנוף הנשקף בצידי הכביש מרהיב ביופיו, הנוף כפרי עם הרבה שדות טף (ממנו מפיקים את קמח הטף המפורסם המיועד בין היתר להכנת אינג'ירה), גידולים אחרים, בעליי חיים, צריפים ותושבי המקום שהסתכלו עלינו בהערצה ומידיי פעם צעקו לעברנו "בארטה" (כל הכבוד), CHINA"" (סינים – משום שיש כמות עובדי בניין סיניים גדולה וכל אדם לבן נחשב לרובם – סיני) ו- MONEY"" (כסף).

דרור גרשון_7בפינאלה, כמעט  בכל סוף ריצה ליוו אותנו ילדים מקומיים שרצו איתנו מס' ק"מ לא מבוטל, לרוב יחפים עם בגדים קרועים במטרה שבסיום ניתן להם כסף או אוכל.

קליטי תיזכר עבורי כחוויה מיוחדת ועוצמתית במיוחד, בריצה האחרונה והמסכמת (35 ק"מ), לאחר 30 ק"מ של אושר, משהו השתבש,  ב-5 ק"מ האחרונים היה לי כבר ממש קשה מבחינה אמוציונאלית והתפרקתי! כל הזמן חשבתי על הגעגועים לילדי, למשפחתי ולפתע הבנתי שזו הריצה האחרונה שלי באתיופיה.

כל התחושות והמחשבות, האימונים, הנופים, החוויות, הגעגועים, הכול התנקז ל-5 ק"מ האחרונים של הריצה.

FullSizeRender (דרור גרשון)סה"כ רצתי מעל 400 ק"מ בשבועיים.
אז לכל השואלים, למה דווקא אתיופיה ?

ראשית בשל החוויה. רציתי להבין מהיכן מגיעים טובי הרצים בעולם, לראות אותם מתאמנים ולהאמין. שנית, הוכח שאימון של מספר שבועות בתנאי גובה חושף את הגוף למיעוט חמצן. חשיפה זו גורמת לגוף לשגר אל מח העצמות הורמון המיוצר בכליות ונקרא: אריתרופואטין,  שם מיוצרות כדוריות הדם האדומות. תהליך ייצור כדוריות הדם בגוף מתגבר, הגוף מייצר יותר כדוריות דם, דבר המוביל לעלייה בסיבולת הריצה, מאפשר אימונים אינטנסיביים יותר, מגביר את קצב חילוף החומרים בגוף וגורם לירידה במשקל.

 

החוויה שחוויתי הינה אדירה ועוצמתית שאין כמוה,  הרגשת הסיפוק אף אינה משתווה לשני המרתונים (פאריז וברלין) שרצתי בחו"ל מבחינת העצמה.

לא תיארתי לעצמי שאהנה כל כך ואהיה עצוב רק מהמחשבה חזרה ארצה .

האתיופים התגלו כאנשים מקסימים ואדיבים, הם יעשו הכול על מנת לרצות אותנו ולהעניק הרגשה טובה ונינוחה.

עבורי המפגש והצילום עם אגדות כמו היילה גבריסלאסי, קיננסה בקלה והאחיות דיבבה זה כמו לפגוש את מסי,  רונאלדו וניימאר.

דרור גרשון_קרדיט

לסיום, בנימה אישית, רוצה להודות לחברי קבוצת M&M שהיו איתי באתיופיה ובמיוחד לחבר ומאמן יקר, מוטי מזרחי שהגשים לי חלום ודאג לכל הפרטים הקטנים והגדולים והפך את המחנה לחוויה מושלמת!!!

 

נתראה בשנה הבאה

דרור גרשון

בן 38 מתכונן כעת למרתון ה-7 במספר שלי שבוע הבא בטבריה.

רץ כבר בערך 8 שנים.

השלתי ממשקלי בעקבות שינוי אורח חיים כ-40 קילו ושאני רץ אני מרגיש שאני חי (-: