המלכודת המנטאלית / ניר אלתר

המלכודת ב״ה״ הידיעה של העולם המנטאלי

שומעים רבות על הפרדה בין הכוח הפיזי לבין הכוח המנטאלי וחלקנו מבין שאותו פרמטר של הכוח המנטאלי עולה בחשיבותו על הכוח הפיזי הרבה מאוד פעמים בחיים.

בין היתר בפעולות פיזיות ממש כמו אימון ספורטיבי לאור מטרה ספורטיביתלא הרבה מדובר על המלכודת הקשה ביותר, לטעמי, בה רבים נופלים. המלכודת הזו היא ״צומת הטי״ שמתגלה מול קושי ברגע נתון בה נאלץ האדם לבצע בחירה בהקשר לפיתוח השריר המנטאלי. בחירה בין דרך הכוחנות המנטאלית על צד ההתקשחות או דרך הכוח מנטאלי על צד ההתרככות.

כוחנות מנטאלית כוח הרצון כנגד הקושי. מתיחת כוח הסבל.

כוח מנטאלי – התמודדות עם המציאות נכוחה ללא רצון לעלות את רף הסבל, שימוש בכוח הרצון לחזרה לפעילות .

בעמודים הבאים אפרוש את דעתי בנושא בעזרת הפרדה בין תפקידו של היועץ למאמן והגדרת שטחי הפעולה של כל אחד מהם. אנסה בעיקר להציג תמונה לאן צריך לפנות באותה ״צומת טי״ ולמה.   במקביל, אנסה, מבלי לדרג את רמת החשיבות של המאמן מול היועץ, להדגיש במה צריך להתמקד תחילה וכיצד צריך להיראות שורש הדברים בכדי שגם נוכל ליהנות, זו לא מילה  גסה, בסופו של תהליך

 

מי מאיתנו שאי פעם, ולו לרגע, הצליח להיות במצב רגוע לחלוטין בעולמו והשתמש ברגע הזה בכדי להביט בפרצופו של האחר, יכול היה להבחין היכן הוא ממקד את עבודתו וכיצד והוא מנצל את המשאבים בין אם הטבעיים ובין אם הנרכשים שלו. כל זה בעזרת הסתכלות על הקשיחות או הרכות שבעיניו, פניו, הליכתו או פעולות פשוטות כמו לקיחת כוס מים ושתייתה.

 

אם נביט לרגע על התמונה במבט כללי נבין כי תהליך, הוא תמיד מישור שנפרש לאורך זמן (קצר או ארוך )        בו נדרש לגייס סובלנות והתמדה ובמהלך הזמן אם נבצע תהליך דומה, או נהיה עדים לתהליך דומה, יתאפשר לנו להתחיל לפתח תחזיות בין אם מדויקות יותר או פחות.                                                       תחזיות קימות בכל מקום שאליו אנו הולכים. יודעים אנו שהן לא יכולות לנבא בדיוק אבסולוטי מה יקרה אך בכל זאת אנו נעזרים בהן.

נוצר מצב שבו אני או ״המאמן״ (לפי התפיסה המקובלת) או "היועץ" סולל דרך בעזרת התחזית. ככל שהאתגר שלקחתי על עצמי גדול ומלחיץ יותר כך אשמח יותר ללכת על סמך ניסיון העבר שלי או להקשיב כמה שיותר ל ״מאמן״ , ל"יועץ" או לתחזית.

בנקודה הזו חשוב לי להדגיש את ההבדל בין תפקידו של המאמן לתפקידו של היועץ .

יועץ הוא זה שסלל דרך ,תפר חליפה כללית איך להגיע למטרה מסוימת, או שיסלול בזמן אמת דרך, כלומר, יתפור לי חליפה אישית איך להגיע למטרה מסוימת או ילך איתי כאשר אני סולל לי דרך.

אם בעזרת תקשורת יומית או חודשית, במרחק או קרבה פיזית. על סמך העבר ידע לזהות מלכודות ופיתולים בדרך ולהזהיר מפניהם.

המאמן תפקידו בזמן הווה למקד פנימה. לדרוש להתייצב ברגע ספציפי עם הכלים הרגעיים והאנרגיה הרגעית שיש, בעיניים פתוחות מול התמונה הרגעית, הקושי הרגעי המשימה הרגעית ולתפקד בצורה מיטבית.

כל עוד התמונה הרגעית, האתגר הרגעי מוכר ותואם היכולות הדבר "פשוט", אך תהליך אימון דורש התנסות בדבר שהוא מעט גדול ממידותיי וכאן נכנס לתמונה הקושי (קושי בלראות את התמונה נכוחה,  קושי לבצע, קושי לעכל את המשימה). ברגע שאני פוגש את הקושי אני ניצב לפני "צומת טי״ נסתרת ומסוכנת שתגדיר בסופו של יום איזה אדם אני מתעצב להיות ללא קשר להצלחה או לכישלון במטרה כזו או אחרת.

שתי דרכים נפתחות: דרך ההתקשחות – פיתוח כוחנות מנטאלית.  או  דרך הרכות – פיתוח כוח מנטאלי.

בצומת זו המאמן יפנה ויכוון בעזרת הנחיות פשוטות וממקדות לאחת משתי הדרכים.

 

היועץ ייעץ וכיוון על מה להתאמן ומתי. על זמן האימון וסדרו ובסופה של תקופה ניתן יהיה לומר שאני מתמקצע על הכלי המסוים והיכולת שלי לשלוט בו גבוה וטובה.

אם כן, כעת אני מוכן ?

אולי די לי בהכנת היועץ ואין צורך בהכוונת המאמן ?.

התשובה חדה וברורה: לא !

פה בצומת נכנס לפעולה תפקיד המאמן וככל שיכנס מוקדם יותר כך ייטב .

היכולת של האדם להוציא מהכוח אל הפועל את איכויותיו ( גבהות או נמוכות ) בזמן נתון, לפי דרישה שאי אפשר לחזותה מראש (תמיד רגע נתון בניגוד לתהליך אי אפשר לחזות מראש) נשענת על יכולתו המנטאלית.

 

דוגמא למען המחשת השוני בין התהליך לבין ה"רגע": בעל עסק היכול לנתח את הגורמים המשתנים באופן קבוע והידועים לו (מזג אוויר, חגים,  פדיון)  ולהפיק תחזית שעל פיה יתנהל,  לא ידע ולא יכול לחזות כיצד יתנהג לקוח חדש שכעת נכנס לחנות (כמו ה"רגע", שכל רגע הוא חדש לחלוטין).  האם הלקוח פה בכדי לקנות, או סתם להעביר את זמנו, אולי לקנות דבר מה סמלי או לחדש מלאי . אם בזמן אמת בעל העסק ינתח את הלקוח ואת פעולותיו הוא יאבד את הקשר וההקשבה עם הלקוח וכך גם את הפוטנציאל הגלום בו.

לכן על בעל העסק להשתמש בכלים אחרים מניתוח,( ידע קודם ותחזיות) אל מול הלא ידוע ברגע נתון.

כעת אחרי שהבנו שישנו שוני בפיתוח היכולת לבין הוצאת היכולת לפועל בזמן נתון. ואחרי שהגדרנו את שטחו ותזמנו של המאמן מול היועץ. והבנו שמהרגע הראשון צריך האדם להתאמן על עוצמת וטיב הפעולה (בעזרת היועץ) אך בו זמנית צריך להתאמן על שורש הפעולה כלומר מהיכן היא יוצאת (בעזרת המאמן) הבנו שפעולה תמיד תבוא לידי מבחן בזמן נתון עם אנרגיה ויכולת נתונה מול מצב נתון. פעולה ״חזקה״(מיקרו) שלא יוצאת מהשורש הנכון ושלא בתזמון הנכון תחטיא את פעולתה.  ״הצלחה במטרה״(מקרו) שלא יוצאת מהשורש הנכון בתזמון הנכון לא תביא לתחושת סיפוק, הצלחה וצמיחה.

יועץ יגדיר תמיד תרגיל עם טווח מינימום ומקסימום נשען על תחזית, פרקטיקה וניסיונו, הכלים שלו.

למאמן אין כלים, אין פרקטיקה, הוא בא ״ערום״ מציוד, בידיים חשופות ומוח נקי. אינו מתמקד בכלים שלך אלא רק בהנחיה שיוצאת משורשו, איך זה נראה בזמן אמת. יגדיר היכן להפעיל את כוח הרצון שלך בתזמון  ובשטח הנכון ובצורה חדה ומדויקת, כי זה מתקשר אך ורק עם המצב הנתון וההנחיה נשענת רק על ההקשבה למצב הנתון.

 

דוגמא למען הפשטה: אם אני מבצע קפיצה על רגל אחת לאורך של 800-1000 מטר אני מבין שללא קשר מהיכן באתי (כמה שנים אני מתאמן, האם ישנתי בלילה לפני כן או לא) ישנו מצב נתון עם אנרגיה נתונה והדרישה של היועץ הינה רק לקפוץ קדימה לא גבוה, לא רחוק, לא חזק. אחרי 200  מטר מתגלה קושי בשריר, בביצוע המשימה – נחשפה "צומת הטי״. כעת נכנס המאמן עם הנחייה ברורה שאומרת ברגע שמתגלה הקושי אל תילחם בו, תגיב לו ע"י עצירה ואימון בהקשבה לגוף, למציאות, בלהרכין ראש מול צרכי הגוף, מול המציאות.       הנחייה ברורה שאין להפעיל את כוח הרצון שלך ולנסות להכפיף את הגוף או/המציאות, להחזיק עוד קפיצה או חמש קפיצות. אלא לעצור להתכנס (לא מנוחה!) לתוך עצמך ולהפעיל את כל כוח הרצון שלך לנסות לחזור ולקפוץ כמה שיותר מהר. כך התאמנו על פיתוח ״שריר״ הכוח המנטאלי הפנימי שיכול לתפקד מול כל מציאות מפתיעה ומשתנה ככל שתהייה לאחר הקשבה וכניעה לה ובמהירות רבה.

התהליך שבנוי מיציאה לשטח, פגישת הרגע הנוכחי, הקשבה לו,הרכנת ראש ותפקוד בהתאם למצב האנרגיה ולכלים הנוכחים שלי, יעשה בתחילה עם עצירה למשך של 10 ש׳ לאחר מכן 5 ש׳ לאחר מכן1 ש׳ וכך בחלוף הזמן,למרות שתהליך זה תמיד יתרחש הוא כמעט ולא יראה, כמעט ולא יפריע לזרימה הטבעית של הדיאלוג בין אדם לפעולה, בין אדם לבין עצמו, בין אדם לאחר.

בחלוף עוד זמן התהליך עדין יתרחש אך הוא יהיה נסתר בזרימה הטבעית ולא יווצר מהלך לחימה מול הפעולה, מול עצמו, מול האחר.אלא האדם יהיה הריקוד, הפעולה, האדם יהיה הוא עצמו, האחר. בהמשך (שלב ג׳) התהליך עדין יתרחש אך האדם לאחר ההתמזגות יטמין את שורשו עמוק יותר ויותר וכך המציאות שתתגלה תהיה תואמת לשורשו ברגע נתון. פה נעצור את ההפשטה של השלבים פנימה, המשך בכיוון הזה נשמור למאמר אחר.

באם המאמן ידרוש ב "צומת הטי״ להתעמת עם הקושי העולה מן מציאות יווצר אחד או כמה מהדברים הבאים:  

* האדם יפתח כוחנות מנטאלית במחיר אי הקשבה לגוף, תיוצר הכנעת הגוף, הכנעת המציאות המתגלה, והפרדה ביני ובין הגוף שלי, ביני לבין המציאות,בני לבין האחר. במהלך הזמן יווצר ניתוק כה רב שכל עוצמה גדולה ככל שתהייה, לא ״תפגע״ במטרה וכל מטרה גדולה מוצלחת ככל תהייה, שבה ״אצליח״ לא אהיה מסופק ממנה כי בדרך אליה כופפתי את ידה של המציאות, בנוסף לא ארגיש את הסיפוק כי בדרך הכנעתי את גופי ונפשי שבהם הסיפוק אמור להיחוות.

*האדם יתמלא חרדה כי יבין שמתי שהו יבוא כוח חזק ממנו, מציאות שלא יצליח לכופף דבר שיפגע מידית ביכולת התפקוד למרות ההתמקצעות.                                                                                           

*  יחשוב האדם שלעד יוכל להכפיף כל מצב נתון .

בוא ונחזור לדוגמא של הקפיצה על רגל אחת. כעת בסט השני היועץ מבקש שוב לקפוץ על רגל אחת לאורך   800-1000  מטר אך הפעם על כל קפיצה להיות כמה  שיותר עוצמתית /רחוקה (רמת האתגר עלתה).          לאחר 200 מטר מתגלה קושי. המאמן נכנס וממקד אותי לא להפעיל את כוח הרצון כנגד הקושי אלא להפעיל את כוח הרצון לחזור ולקפוץ כמה שיותר מהר. לאחר שלקחתי הפסקה בה: עצרתי, הקשבתי, הרכנתי ראש, התכנסתי פנימה, גילתי שכבה עמוקה יותר של מוטיבאציה אישית ויצאתי לפעולה כמה שיותר מהר באותה עוצמה מקסימאלית לביצוע הקפיצה.

 אם הייתי עובד על התקשחות/כוחנות מנטאלית במקום על כוח מנטאלי, ביצוע הסט היה זורם יותר, מהיר יותר אך טיב/ עוצמת הקפיצה הייתה יורדת בהדרגה ואפקטיביות הסט הייתה נפגמת.                                   כאשר עבדתי על כוח מנטאלי, הסט נראה תחילה קטוע יותר, איטי יותר, אך הטיב נשמר. העדפת מסלול הכוח המנטאלי הינו בחירה מודעת באיכות גבוהה העל פני כל פרמטר אחר.

לסיכום עצם ההנחיה של המאמן שאומרת בזמן שקשה לעצור הכל, להקשיב ורק לאחר מכן להגיב בהתאמה,   היא שער הכניסה בו האדם נכנס לבד (המאמן יישאר בפתח השער ולא יוכל להיכנס יחד עם האדם פנימה בניגוד לתחושה שהיועץ תמיד יכול להיות בפנים עם האדם) .

וזהו תפקיד המאמן להפנות את האדם לשער הזה. פה מתגלה נקודה יפה ומיוחדת. באם האדם נכנס בשער זה כל דבר שהוא יעשה בהמשך, האימון/הדרך יוכל הוא ליהנות ממנו ולגדול דרכו ואין זה משנה מה יקרה (היות ואיננו יודעים או/ו יכולים לחזות מה יקרה) .

זוהי הדרך של הכוח המנטאלי וכתוצר לוואי מבורך אותו האיש, שבחר לקחת על עצמו מאמן ולא רק יועץ ואותו מאמן הצליח להפנות אותו ב"צומת הטי״ לכיוון הכוח המנטאלי ולא אל הכוחנות המנטאלית,יהפכו תווי פניו לרכים, עיניו יעשו רכות, הליכתו תעשה רכה וכמו גם פעולה פשוטה כלקיחת כוס מים ושתייתה… עכשיו לא משנה איזו מטרה חיצונית גדולה או קטנה הוא השיג, כי את עצמו הוא השיג אין הוא עוד לוחם אלא אדם מסופק שחווה הנאה. התרחש היפוך. התרחשה ההוצאה מהבכוח אל הבפועל. התרחשה ברגע נתון בול פגיעה!

 

ניר אלתרניר אלתר

מאמן ריצה ושחיה

052-3535973

Nir.teamalter@gmail.com