החצי האחר – חצי מרתון ת"א / רותם שטילמן

חצי מרתון ת"א, טוב יש מלאן תלפים סיפורי ריצה מכל המרחקים, כל אחד הוא עם הסיפור שלו, הדרך, החויה ומה שהוא למד מזה …

כן המשפט הזה הכי חשוב פה מכל החויה … זה משפט שלא שמעתי אותו מאז הגן שלי "מה למדת "? והוא חזר שוב שהכרתי את המאמן שלי …ועד היום בכל ריצה שלי לפני שאני כותבת לו דו"ח אני כבר חושבת בסיום האימון / המרוץ או כל חויה של ריצה אחרת …מה אני למדתי על הגוף שלי מהריצה  היום ,מה למדתי על עצמי ומה הריצה נתנה לי ותמיד יש לי תשובות מגוונות … אני תמיד חושבת שלהיות "סטודנט " זה נפלא, הסקרנות , העמקה הזאת ..היא טעם החיים .. הצבע הזה שכל ריצה נותנת לך, מה היא מחזירה לך ממך, מה היא נותנת לך, מה היא עשתה לך ..

אני רק יכולה לספר שהחצי הזה היה שונה מכל התחרויות שלי עד היום ..זה התחיל כמובן שהתפתחות פנימית …אם פעם היתי כולי הר געש אחד גדול ..לאט לאט הבנתי שלפעמים צריך גם לדעת להיות יותר זורם ,יותר חי את המקום עם הגיון ,עם חשיבה ועם ריכוז ,שהגוף הוא מכונה מעולה ומדהימה אם יודעים גם להעניק לו …הוא יודע להעניק בחזרה …

אז למדתי לנוח … וזאת היתה מילה שלא הופיעה אצלי באף רובריקה בחיים שלי, אצלי תמיד היה צריך לעשות משהו ,,היתי משתגעת אם היתי צריכה (כן …צריכה ) לנוח ..אבל למדתי שזאת מילה מבורכת …שהמנוחה הזאת היא למעשה עשיה לא קטנה בכלל …שהגוף בזמן הזה פשוט בונה את עצמו, הוא מתחזק ,הוא מתאושש … המילה הזאת התאוששות היתה ממש לא קלה אצלי ..והיום לאט לאט …(כל אחד צריך את הזמן שלו ) הגוף שלי מתאושש הרבה יותר טוב …אני נותנת לו את המרחקים, את הזמן, את המקום שלו .. מה שפעם מאד פחדתי לעשות …

 

ואכן החצי הזה בא אחרי שבטבריה חליתי שלושה שבועות והבנתי שיש לי ערכה בבית ואני לא יכולה לרוץ אחרי דרך נפלאה שעשיתי בשבילה… והחצי הגיע כך על הדרך…

 

והחצי הזה הגיע ,עם זינוק מאד מאוחר…. שהדאיג אותי .. עם מידות חום שלא הכי מאפיינות חורף אבל מאפיינות את מרוצי ת"א בפברואר.. זעמתי אבל החלטתי שאני רצה במקצה שלי… השותף שלי ברגע האחרון לא רץ איתי .. כך שזאת אני היתי עם עצמי, האמת שלא נלחצתי, כי המון מהריצות שלי רצתי לבד עם השקט מבפנים ומבחוץ, אמנם ידעתי ששקט לא יהיה במסת אנשים כזאת .. אבל השקט בפנים היה !

רותם שטילמןזה מה שלא היה לי אף פעם במרוץ בחיי ,תמיד היתי מגיעה גועשת ,מתרגשת ,היפרית ,היה לוקח לי לפחות 6 ק"מ מתוך המרוץ עד שהיתי נכנסת לריכוז ותוך עצמי ..הפעם זה היה שונה …היתי רגועה (יחסית לפולניה שנותנים לה לרוץ בחום הזוי ) , מפוקסת ,באתי עם מוזיקה וגם לא דאגתי אם לא אשתמש בה ,,העיקר שתיהיה שם …המרוץ התנהל ממש לא כמו שחלמתי …רציתי חצי לפחות כמו הראשון שלי בתחושה ,,אז אמנם רצתי לבד ,אבל פגשתי ,חברים ,אנשים שזיהו אותי ,עודדו אותי ,עודדתי אחרים, כל ילד שחייך נתן עוד כח …עדיין הרגשתי שהחום הזה מתגבר עליי …שאני לא מאוקלמת לחום ..אבל בזכות …"הוראות הפעלה" של המאמן שלי והקשבה שלי ,לפחות מבחינת תזונה ,מלחים וקפאין הכל עבד ..בדיוק בק"מ שכתב לקחתי ,השעון היה ידידי הטוב ביותר ,,היתי מאד מרוכזת בשרירים שלי ,בגוף ,רק לו הקשבתי ,הבנתי שאני אזרום עם מה שיש לי …כי בתנאים כאלה ..זה מה שיש …שמחה שבכל מקום שהפך להיות קשה ,עדיין הזדקפתי …התעמקתי ,התרכזתי ועוד עודדתי חברים שלי שהם במרתון המלא

המסקנה שלי האישית היא רק אחת ובשבילי היא מאד מרגשת ,אני במקום אחר ! אני יותר שקולה ,מרוכזת ,במקום הרבה יותר נוח עם הגוף שלי …לא נטרפת אלא מבינה שיש לפעמים נסיבות שגורמות לנו להיות כך או אחרת ..וזה בסדר …לא אשקר זה לא הכי קל לי לקבל את המילה .. זה בסדר (אני פרפקציוניסטית,,) אבל מבינה שיש בחיים המון גוונים וכולם יפים ..בדיוק כמו בתמונות שלי ,בדיוק כמו בטבע ובדיוק כמו שיש בתוכנו בפנים .

 

רותם שטילמן