בדרך למרתון ווינר טבריה חושבים על החיים/ חצי דרך עברנו, חצי דרך עוד לפנינו…

הקיץ נגמר, לפחות באופן רשמי, למרות שהשמש עדיין איתנו וגם הלחות המטרידה, לא משנה אם זו ריצת בוקר או ריצת ערב. אך התוכניות למרתון טבריה מתקדמות כסדרן.

– כתבה שניה בסדרה: בדרך למרתון ווינר טבריה.

לצפיה ב: כתבה הראשונה.

4 חודשים עברו, 4 חודשים בערך עוד לפנינו, לקראת ה-8 לינואר – זינוק מרתון טבריה. במונחים של משחק כדורסל, זמן טוב לסכם מה היה ומה מצבי. סיכומים כאלה טוב לעשות מדי פעם, במיוחד, כשנמצאים בתהליך ארוך ויש זמן לתקן דברים אם יש צורך.

כשהייתי בן 15 עברתי ניתוח בלסתות, התקינו לי תקן שנקרא "מלתעות" אשר מטרתן לחבר בין הלסתות לצרכים אסתטיים. הן היו אמורות לשמש אותי במשך 8 שבועות, במהלך תקופה זו לא יכולתי לאכול אוכל מוצק אלא רק נוזלי. ערב אחד, שבועיים אחרי שחזרתי הבית מבית החולים, בכיתי בלי הפסקה אז חזרנו לשם לבדוק שהכל בסדר ושום דבר לא מפריע לי. בדרך חזרה מבית החולים הביתה אמרתי לעצמי שיש לי 8 שבועות להעביר עם ההתקן הזה, הכי טוב נחלק את זה לרבעים. את הרבע הראשון הפסדתי בתבוסה, עכשיו יש לי 3 רבעים לחזור מפיגור ולנצח. זה לא היה קל, אבל זה הצליח. מאז אני משתמש בשיטה הזאת, היא עוזרת לקחת את הדברים בפרופורציה, לאזן את התחושות אבל הכי חשוב, היא עוזרת לשפר ולהשתפר.

אז עברתי 4 חודשים. עבור בן אדם בגיל 37, זה לא הרבה, בתור ילד הייתי רואה את זה כמו נצח, בתור מבוגר זו תקופה קצרה מאוד. אם הייתי צריך להחליט באיזה מצב אני אחרי תקופה כזו, הייתי אומר שוויון במגמה חיובית.

ראשית, הראש מכיר במטרה. מבחינה תודעתית, אני מודע לעובדה שהאימונים מיועדים על מנת להגיע מוכן למרתון, הראש מכיר בכך שיש בדרך אימונים קשים עם הרבה מאמץ. אז נכון שאני רק בהתחלה שלהם אך לפחות הראש מכיר בכך שזה הכיוון. אם תרצו זו כמו האמירה שברגע מכירים בבעיה פותרים חמישים אחוז ממנה, אז ככה גם התודעה עובדת, ברגע שמכירים שיש מטרה ונעולים עליה, אז כבר עשינו חמישים אחוז מהעבודה. כעת רק צריך לעבוד בשביל להשיג אותה. ולא משנה מה מניע אותנו הפחד מכישלון (תמיד), רצון להצליח (רצוי), ברגע שהראש מסונכרן עם המטרה, קל יותר לעמוד במטרה וכאן אני עובר לנקודה החיובית השנייה שבגללה אני מרגיש במצב טוב, התמדה.

לירון-תמם-2-לקראת-מרוץ-כפר-סבא5 אימונים בשבוע, בין 50 ל-60 ק"מ לפעמים גם יותר, כולל אימוני מהירות, ריצות ארוכות, אימונים קלילים. לא הפסדתי שום אימון מהתוכנית שלי, שום ק"מ לא פספסתי. גם בימים החמים ביותר, כולל השכמה ב-6 בבוקר (לאחרונה חזרתי לערוך אימונים בערב לצד שני אימוני בוקר בסופ"ש). זה שאני מתמיד ולא עוצר, גורם לי להרגיש טוב, מודה. אין דבר יותר נכון כאן כמו הקלישאה שאם אתה רוצה לעשות את זה קל יותר פשוט תתמיד. ככל שאתה ממהר לצאת מאזור הנוחות שלך ועובד קשה בשביל להצליח, אז בסוף הכל הופך פשוט יותר.

כאן מגיעה הנקודה החיובית האחרונה. האימונים השתפרו. אולי זה המעבר משעות הבוקר החמות לשעות הערב הנוחות יחסית, אולי בגלל שאני מקשה פחות על הגוף, אך אני שם לב שהאימונים הרבה יותר נוחים ופשוטים, אני מצליח להגיע למהירויות יותר טובות מאשר בתחילת הקיץ, ולסיים את האימונים בצורה הרבה יותר טובה.

כמו שציינתי קודם לכן, זה מצב מאוזן, ולכן לצד הנקודות החיוביות יש גם נקודות פחות חיוביות. ואתחיל למנות אותן בנקודה בה סיימתי את הסקירה החיובית. האימונים השתפרו והמהירות גבוה יותר מאשר בתחילת הקיץ, אך היא עדיין לא מתקרבת לזו שהייתי רגיל אליה. הממוצע שלי לק"מ עמד בעבר על 4.45 דק', היום הוא עומד על 5.20 דק, פלוס מינוס (כשהתחלתי להתאמן למרתון, סיימתי 10 קילומטר של מרוץ הרצליה בקצת פחות מ-45 דקות, לפני שבוע במרתון פארק הירקון, מרחק דומה עשיתי ב-50 דקות). בשביל להגיע לתוצאה הישנה אני צריך להתאמץ והיכולת שלי להאיץ לאורך זמן פחתה. זה כבר לא רק עניין פיזי אלא גם פסיכולוגי, משהו גורם לי לחשוב שאם אעשה את זה, אגרום לעצמי נזק לרגליים או לאיבר אחר בגוף. סביר להניח שזה לא נכון, אך עובדתית אני לא מצליח לעשות את זה. למזלי, אין לי ציפייה לרוץ מתחת ל-5 דקות בריצה שנמשכת 42 ק"מ, אני מכוון יותר ל-5.3 דק' פלוס מינוס.

ואולי הכל עניין של תזונה. ב-4 חודשים האחרונים אני אוכל יותר. זה נובע גם מזה שמאז ומתמיד אהבתי לאכול, וגם מזה שמינואר האחרון אני עובד מהבית, וכשנמצאים בבית ולא במקום עבודה, אוכלים יותר. לשמחתי לא עליתי במשקל, אך אני מניח שזה משפיע גם על הריצה שלי, בטח שזה משפיע על היכולת שלי לרוץ מהר לאורך זמן.

נקודה אחרונה שאמנה בסל הנקודות השליליות היא שב-4 חודשים האלה היו לא מעט אימונים רעים. אימונים ששאלתי את עצמי אם זה הכי טוב שיש ואולי כבר לא ארוץ מהר יותר מזה, היו אימונים שממש חיכיתי שהם ייגמרו, התחושה הייתה לא נוחה, החום, הזיעה, הכבדות, כל הדברים חברו יחד. לשמחתי זה עבר.

עכשיו נכנסים ל-4 חודשים אחרונים של אימונים. על פי המאמן, כעת מתחילה העבודה האמיתית. כרגע עדיין על 5 אימונים בשבוע אך עם הזמן נעלה ל-6 ו-7 אימונים, כולל ריצות ארוכות מאוד, עלייה הדרגתית מ-50 ק"מ בשבוע ל-100 ק"מ ויותר. אני מקווה שהנקודות השליליות ייעלמו, הנקודות החיוביות יתחזקו ובסיומן של 4 החודשים האלה, אוכל לומר לעצמי שהיתרון הוא שלי וניצחתי.

מאמר מאת לירון תמם , כותב תוכן עצמאי לאתרי אינטרנט, בעל אתר שירים חדשים פרי עטו. מוזמנים להיכנס, לקרוא ולהגיב.

לצפיה ב: כתבה השלישית.