אל תוך הלילה… חוויות מתחרות הזריחה מערד למצדה

ערד מצדה לזריחה - הזינוק

אל תוך הלילה…חוויות מתחרות הזריחה מערד למצדה \ ספידי שגב

בתוך הנוף של תחרויות הריצה המתקיימות לאורך כל השנה בארצנו , ישנן תחרויות בעלי אופי ייחודי המשאירות מאחוריהן זכרונות טובים וצפייה לפעמים הבאות. לא קל לרגש אותנו קהילת הרצים ובצדק. אנו אוהבים גיוון, ריגושים, תשומת לב ומחשבה על הפרטים הקטנים. בהיבט הזה, מרוץ הזריחה מערד למצדה שהתקיים בתחילת השבוע הראשון של אוגוסט אכן סיפק את הסחורה ובגדול!

עדיין, זה לא מובן מאליו שאתה מחליט לרדת מהמרכז לערד בסוף יום עבודה עמוס, למשוך את הערנות (טוב ישנתי שעה וחצי אני מודה) אל תוך הלילה עד הזינוק ב 02:30 עם פנס ראש ולצאת לדרך במסלול מפותל וחשוך לחלוטין בן 18 ק"מ בדרך למצדה הכולל ירידה מצטברת של מעל 600 מטר! כנראה שלטירוף אין גבולות או אולי נגדיר את זה אחרת, ליצירתיות אין גבולות וזה בעצם מה שמאפיין את מרוץ הזריחה. מטרתו העיקרית היתה להביא את הרצים לקו הגמר לפני הזריחה הנשקפת מעל חורבות מצדה. למעשה, המרוץ כלל שלל אטרקציות נוספות שנועדו לתת למשתתפים ערך מוסף משמעותי מאשר לבוא לעוד תחרות וללכת הביתה בתחושה של "באתי, רצתי, הלכתי".

מעבר לריצה שהיתה אתגר מרתק לכשעצמו, היו אטרקציות נוספות כגון חזיון האור קולי על אתר העתיקות של מצדה, מעין שחזור של האירוע שהתרחש בזמן שתושבי המקום היו תחת מצור. היתה גם חגיגת הזריחה למרגלות מצדה שלוותה בבקבוקי שמפניה ומפגש עם המאמן הבכיר רן שילון על בירה באחד הפאבים בעיר ואימון יוגה ביחד עמו למחרת.

מופע אור קולי ערד מצדה לזריחה

מאחורי הרעיון והביצוע של מרוץ הזריחה עומדת מרתון ישראל האחראית על הפקת כמה מאירועי הספורט המובילים והיצירתיים ביותר בשנים האחרונות. הכל החל בפגישה שהילה צחי – המקומית מערד – ארגנה עם ראש העיר של ערד בה הציג עפר פדן והילה את  החזון. והתוצאה, למרות מגבלות סיוע העירייה למרוץ, אירוע ססגוני ומרהיב שמשך אליו כמות מכובדת של כ- 1000 רצים. היו לא מעט אנרגיות חיוביות והתרגשות באזור הכינוס, בשעה שמאות הרצים מכל הארץ גדשו את המקום באפלה, בניהם קבוצת "זר לא יבין" שחבריה הגיעו הישר מהצפון עם אוטובוס ששכרו לטובת האירוע. על קו הזינוק התייצבו מתחרים לשני מקצים – מקצה ה-18 ק"מ ומקצה ה- 11 ק"מ, הקרוי על שם סרן עומר רובינוביץ' ז"ל. בהחלט כמות מכובדת בשביל מרוץ ראשון בסדר גודל שכזה.

למרות נוכחותי באירוע, השתתפותי במרוץ עצמו הייתה די מוטלת בספק. חזרתי כשבועיים לפניכן מתחרות הרים מתישה בהרי יוון, כשבמהלכה התרסקתי על גבי הסלעים באחת הירידות התלולות. ידעתי שדרוש לי יותר זמן בשביל לנוח, אבל הרצון להתייצב על קו הזינוק גבר ככל שמועד התחרות קרב. בעזרת ריצות התאוששות ועיסויים לרגליים הצלחתי להחזיר את הכוחות בימים האחרונים לפני התחרות והחלטתי להשתתף ויהי מה.

עמדתי על קו הזינוק דרוך ומוכן. מבין כל החברים והפנים המוכרות מהריצה קלטתי גם את חברי איילון ברכפלד המהיר ממני. היה ברור לי שאם נגיע לפודיום הוא יהיה לפניי, אבל זה בסדר מבחינתי, כל אחד והיכולות שלו. עם הזינוק התחלנו במגמת עליה מעט משופעת והשתדלתי שלא לפתוח חזק מדיי כדי לא לשרוף את עצמי וחיכיתי לראות כיצד הדברים יתפתחו. מהר מאד איילון פרץ קדימה תוך שהוא משאיר את הדבוקה הארוכה ארוכה מאחור. דלקתי בעקבותיו אל תוך החשיכה בתקווה שלא לאבד אותו משדה הראיה שלי. בדומה לו, מצאתי את עצמי רץ לבדי, אלא שלאיילון היה רכב מוביל שהאיר את הדרך. עשיתי את דרכי בחשכה עם פנס ראש בפעם הראשונה בחיי כרץ, מזהה בקושי את תווי המסלול. לשמחתי, למרות החושך, המסלול סומן בבירור על ידי סטיק-לייטים ירוקים ולא היה היכן לטעות. גם שלטי המרחק הוצבו בצורה ברורה למי אלו מאיתנו שרצים בלי שעוני GPS.

ערד מצדה לזריחה
המסלול סומן בבירור על ידי סטיק-לייטים ירוקים ולא היה היכן לטעות.

למרות שלא הכרתי את המסלול נערכתי היטב לקראתו ודאגתי לאסוף מידע לקראת התחרות מכל מי שיכולתי להיעזר. העלייה הארוכה יחסית בק"מ ה -7 לא הפתיעה אותי. כשהבנתי שיש לי מעל לק"מ וחצי של טיפוס הורדתי את הקצב למצב שאני יכול לסחוב את העלייה מבלי להתפרק ועדיין לשמור על מיקומי. מה שיש זה מה שאפשר לתת.

בירידות התלולות אפשרתי לרגליים לנוע בחופשיות תוך כדי פתיחת צעדים אך, עדיין השתדלתי שלא לפתח מהירות רבה מדיי וחסרת מעצורים, כזו שעלולה לשרוף אותי או לגרום לי לאבד שיווי משקל.

בדרך חלפתי על פני שובל הרצים של מקצה ה-11 ק"מ. למרות החושך הם לא התקשו לפנות לי את הדרך תוך כדי קריאות עידוד. ספרתי את הקילומטרים אחורנית ורק חיכיתי לעבור את שער הסיום. מרוץ הזריחה היווה עבורי סיום חצי עונת מרוצים מוצלחת ויציאה לפגרה קטנה לפני שאאסוף את הכוחות מחדש לקראת המשך העונה ומרתון טבריה בהמשך.

היה לי חשוב שגם מרוץ הזריחה יסתיים בהצלחה וקיוויתי שלא אופתע לקראת הקילומטרים האחרונים על ידי רץ מהיר ממני. נמנעתי מלהפנות מבט לאחור על מנת שלא לאבד שיווי משקל ורק קיוויתי לטוב. אלו היו כנראה ה-18 ק"מ הכי מוצלחים שרצתי לאחרונה וכשעברתי את קו הסיום נשמתי לרווחה והודיתי על כך שלא הייתי צריך "להתאבד" עבורם. גם קצב ההתאוששות לאחר המרוץ היה יחסית מהיר.

ספידי שגב_ערד מצדה לזריחה
פודיום כללי בנוכחות ראש עריית ערד. היתה סיבה טובה לחייך!

היתה לי הקלה כשחציתי את קו הסיום שני בזמן של 1:06:32 שעה, קצת פחות משתי דקות אחרי איילון. שמחתי בשבילו, הוא בהחלט מנצח ראוי. אחריי הגיע כעבור שתי דקות נוספות חבר נוסף –  שמעון אזולאי הוותיק, שסיים שלישי.

כשעלתה השמש התגלה לעינינו הנוף המרהיב המדברי סביב מצדה, כשברקע המים התכולים של ים המלח. מזג האויר היה קריר אך נעים, אזור הסיום היה גדוש באוירה שמחה. הרבה מילים חמות ומפרגנות על הארגון התנוססו באוויר ואף לא תלונה אחת. הכל התנהל בסדר מופתי וראוי לשבח. ההתכנסות לחזיון האורקולי, טקס חלוקת הפרסים, השמפניה לאלו שנשארו לעלות את מצדה ולצפות בזריחה והאוטובוסים שחיכו בסבלנות לאחרוני הרצים לחזור לנקודת ההתחלה.

במבט לאחור, היה לנו מזל גדול עם מזג האוויר – היה נעים מאד וכמובן הרבה יותר יבש ביחס למרכז הלח. אלא שיום לאחר מכן הורגשה ההכבדה בחום ומי יודע כיצד זה היה משפיע על התחרות אם הייתה נערכת אז.

כעת, אחרי האדרנלין וההתלהבות, אני מוריד הילוך עד סוף החודש ויכול לומר בוודאות שמרוץ הזריחה לא רק היה הנאה גדולה אלא גם הימור מוצלח.

אני סימנתי לי כבר את היעד הבא –המרתון המדברי באילת!

שלכם ספידי שגב ספידי שגב_לוגו

ספידי שגב_2
ספידי שגב אפלבאום, בן 45 מרעננה, מדריך ריצות ארוכות, רץ תחרותי ורוכב עילית לשעבר עם מעל ל 16 שנות ניסיון במרוצים בכביש ובשטח.