איך הפכתי מ"בטטת כורסה" עם 42 אחוז שומן לרצה 42 ק"מ בשבוע?

מאת: מיכל צפיר

 

נעים להכיר.
מיכל צפיר, בת 47 נשואה ליואב צפיר למעלה מ- 20 שנה ואימא לשלוש בנות.
אני שחקנית, זמרת ומאמנת לאורח חיים בריא – או בשלוש מילים, אמנית החיים הבריאים.
לפני פחות מעשור אין מצב שהייתי כותבת טור לאתר "מרתון ישראל"… סבלתי מעודף משקל של 30
ק"ג ופעילות גופנית הייתה בגדר המלצה בלתי ממומשת.
כבר שמונה שנים אני מנהלת אורח חיים בריא. בין היתר זה אומר שאני מקפידה על תזונה בריאה,
שומרת על משקל מאוזן ועוסקת בפעילות גופנית להנאתי!!!
אני למדתי על בשרי שאורח חיים בריא הוא כמו מרתון כלומר, זאת ריצה למרחקים ארוכים.
מרתון של 42 ק"מ עדיין לא יצא לי לרוץ אבל אני רצה 4-5 פעמים בשבוע בין 5-10 ק"מ ואני נהנית.
לא רק שאני נהנית אני לא יכולה בלי זה!

איך הפכתי מבטטת כורסה שהמחשבה על לרוץ שולחת אותה למגירת החטיפים לאישה שאני היום?
המוטו שלי, עליו אני מדברת בהרצאות ובסדנאות "התוכנית: כל אחד יכול" הוא: אם אני יכולה – כל
אחד יכול.

פעילות גופנית הייתה השלב הטבעי., אחרי שעשיתי את השינוי ממרתון דיאטות אינסופי, עודף
משקל ותסכול עודף. למתאמנים שלי אני ממליצה על הצעדים הבאים בדרך לפעילות גופנית:

  1. לשאול שאלות – האם אני מרוצה ממצבי? מה המחיר על חוסר כושר גופני?
  2. להאמין – שזה אפשרי. תחשבו על זה, אם אנחנו לא נאמין שזה יקרה ואנחנו
    מסוגלים, למה שנפעל? שנבחר לעשות במשהו שאנחנו בטוחים בכישלוננו?
    האמונה שלנו ביכולת לעשות את השינוי ולדבוק במטרה שהצבנו לעצמינו היא שלב
    לא פחות חשוב מקנית נעלי התעמלות… במחשבה שניה, אפילו יותר חשוב .
    אחרי שהסתכלנו פנימה, אפשר לצאת החוצה.
  3. לבחור מטרה ראויה – ההתקדמות נמדדת מנקודת המוצא ולא מהשוואה לחברה
    שרצה כבר עשר שנים עשרה ק"מ ביום… מטרה ראויה היא מטרה מדידה, קצובה
    בזמן.
  4. להתקדם בהדרגה – כי אין קיצורי דרך. כדי להצליח לרוץ 5 ק"מ צריך להתחיל
    איפה שהוא. בעשרים דקות הליכה. להתייעץ עם מאמן כושר או איש מקצוע, לבנות
    תוכנית אמונים שמתאימה ליכולות ולא לאמץ את הגוף ולגרום נזקים מיותרים.
  5. למצוא שותפים לדרך – לא חובה. יש כאלה שמעדיפים להיות בלתי תלויים בלוחות
    זמנים של אחרים אבל למי שמתאים להצטרף לקבוצת ריצה, להירשם לחדר כושר
    או למצוא פרטנר/ית להליכה וריצה. כל מה שיעזור להתמיד בפעילות הגופנית.
  6. לגוון – הגוף מתרגל ומשתעמם וגם אנחנו. לגוון את המוסיקה שאתם שומעים, את
    המסלול שאת בוחרים או את סוג הפעילות. שגרה ושעמום הם אחד הגורמים לחוסר
    התמדה לכן צריך למצוא כל הזמן דרכים יצירתיות לשמור על עניין וריגוש בפעילות
    הגופנית. היום יש אין סוף מידע ברשת וסרטונים של תרגילים לחיזוק, גמישות וכו'.
    רק להקליד… (זה לא נחשב פעילות גופנית אבל זה בהחלט מקדם אותה).
  7. לפרגן לעצמכם – בדברים הקטנים שעושים את ההבדל. אחרי שנים שהלוק הכללי
    שלי לפעילות גופנית כלל חולצות טריקו ענקיות וטייץ מהוהה, התחלתי להשקיע
    בביגוד ספורט מחמיא ונוח בו אני מרגישה טוב ונראת טוב. אפשר לפרגן מכשיר
    התעמלות בייתי לתרגילי הכוח והמתיחות שאחרי. זאת לא צריכה להיות הוצאה
    עצומה: משקוליות, פיטבול (כדור פילאטיס) או גומייה נותנים אין סוף אפשרויות
    חדשות ומהנות.
  8. לתכנן – כמו שאני קובעת תור למספרה או לרופא השיניים.. אני קובעת את זמן
    הספורט שלי מראש. לא משאירה מקום לאילתורים . אני יודעת בדיוק באיזה יום
    ושעה מה אני עושה.
  9. להתמיד – כדי לשנות את ההרגל הישן של "לא לעשות פעילות גופנית" צריך
    להתמיד. מחקרים מראים שצריך להתמיד 21 יום על מנת שהרגל חדש יתקבע
    ויהפוך להיות חלק משגרת החיים שלנו.
    להתמיד זה אומר לא לוותר לעצמינו בגלל מזג אוויר או מצב הרוח. הרי כשאנחנו יוצאים
    לדרך (ובטח כשאנחנו מסיימים את הפעילות אנחנו מרגישים שמחים ומסופקים שעשינו
    זאת). לזכור תמיד את התחושה הנפלאה בסיומה של הפעילות הגופנית ואיתה לצאת לדרך.

 

בהרצאות אני מספרת שהמרחק הכי ארוך שהלכתי היה בין "להחליט" ל"לעשות".
ותאמינו לי שזה היה מרתון בשבילי.
ואם אני יכולה – כל אחד יכול!
בהצלחה!